ביקורת ספרותית על הירושה של אורהאן מאת אלין אוהנסיאן
ספר מעולה

---

אחד הסיפורים היותר קשים ממלחמת העולם הראשונה (אשר עד מלחמת העולם השנייה נקראה בפשטות המלחמה הגדולה), הוא סיפורם של הארמנים, או ליתר דיוק מה שעוללה להם האימפריה העותומאנית בסוף ימיה.


הארמנים גורשו ורבים מהם אולצו לצעוד ללא מזון ומים לכוון מזרח אל המדבר הסורי. היה זה גזר דין מוות על מרבית הצועדים כי הרי מי יכול לשרוד צעדה ארוכה כל כך ללא מינימום של תנאים? אלו שלא הלכו לעולמם מתשישות ורעב במהלך צעדות המוות האלו, היו קורבן להוצאות להורג, אונס והתעללות קשה מסוגים שונים.


הטרגדיה הזו שאירעה בין השנים 1915 ל-1918, היא ציר אחד אשר סביבו נעה עלילת הספר. ציר הזמן השני הוא 1990, למעלה מ-70 שנה לאחר תום המלחמה. סב המשפחה הולך לעולמו ובצוואתו הוא מוריש חלק נכבד לאשה שאינה מוכרת לבני משפחתו והיא מתגוררת בקליפורניה. נכדו נוסע אליה כדי לברר מי היא הדמות המסתורית הזו, מה הקשר בינה לבין סבו, מדוע לא שמעו עליה כל השנים האלו ומדוע מגיעה לה הירושה הזו. בפגישותיו עמה, הוא לומד על העבר של משפחתו, על עברה של טורקיה ומגלה כי לא כל אחד במשפחה הוא באמת מי שהוא חשב. לאחר שובו מהמסע הזה, הוא מעמת את בני משפחתו עם האמת.


הספר כתב נפלא ועוסק לא רק בהיסטוריה אלא ביכולתו של האדם לשרוד בתנאים קשים כל כך, באהבה, בנאמנות וברצונם של הארמנים באשר הם לשמר את הזיכרון מאותם ימים קשים.


ושאלה אשר לא ניתן להתחמק ממנה היא האם לאחר כל מה שקרה בין העמים האלו, האם יש סיכוי לזוג מעורב טורקי וארמנית? הסופרת לא ממש נכנסה לעומק הקורה בענין הזה אך הנושא הזה עומד באוויר ללא תשובה. שמה של הסופרת מעיד כי היא קרובה לנושא הזה עקב מוצאה.


אם כך נראה ספר הביכורים שלה, יש לדעתי בהחלט למה לצפות בהמשך.


ספר שנכנס ללב ולנשמה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על הירושה של אורהאן