ביקורת ספרותית על עבודות וימים מאת לילך נתנאל

---

מה יכול לשמח אוהב ספר באשר הוא? סיפור מרתק, או דמויות כאלו שנשארות, סיפור שאתה לא רוצה לסיים אבל גם לא יכול להניח מהיד, או ספר שכתוב בכתיבה מכושפת, שהמילים מהלכות על הקורא קסם.

כמו הספר הזה, למשל.

אני מודה שהספר הזה אתגר אותי.

הכתיבה של נתנאל היתה לי לרגעים כמו שירה. הכתיבה מיוחדת ושונה, וסיפקה לי חווית קריאה אחרת, כזו שהוציאה אותי מאזור הנוחות שלי, ועל זה תודה גדולה! הרגשתי שיש עוד כוונה מעבר למילה שלא תמיד מצאתי אותה, או עמדתי על טיבה. הכתיבה המרומזת עוטפת את כל הסיפור בעוד רובד נסתר. זה היה כמו לשמוע שיר בשפה שאתה לא מבין, אבל המוזיקה כובשת אותך ועוטפת אותך מכל עבר, ואתה רק רוצה שהשיר לא ייגמר. ככה.
הסיפור מתרחש באחר צהריים קיצי בין חמש לשבע. אבל כשאלו משתברות, ובינות להן נדחקים רסיסי זיכרונות ושברי סיפורים מהעבר, השעתיים האלו מתמלאות בסיפור חיים ומתגבשות לצורה של משולש.

אבא אברהם אבני, הבת עדה, ואישה בשם נלי, הנכנסת לחיי שניהם, והיא הסוגרת את המשולש. אבני האב ועדה הבת עובדים יחד במשרד האדריכלים של האב. את נלי פגשו במסגרת פרויקט בניה שקיבלו על עצמם לעשות ברחוב בו גרה נלי.

הסיפור נפתח בתיאור עדין ויפה של משחקי אור וצל בשעת אחר הצהריים, כשגבר ואישה עומדים במסדרון ביתם, הגבר מתאווה אל האישה שלידו, כשהיא דוחה אותו מעליה ומבקשת בו זמנית.

הסיפור, שרובו כתוב כזרם התודעה, יש בו משהו מאוד פנימי, רובו מסופר ובא מעומק הרגש, ועטוף באיזו אמת ישירה, ומצד שני הוא גם מאוד פיזי, ויש בו הרבה יצריות, הכתובה בצורה כזו שאם המילים היו מזון - לא הייתי מפסיקה ללקק את השפתיים.


נעים מאוד לילך נתנאל, זה לי ספרך הראשון שאני קוראת, ברור לי שאחפש עוד ממך.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על עבודות וימים