סיפור מקסים שכולו שיר הלל לשחפים, לעופות, לבעלי החיים, לים, לביצות ובאופן כללי, לטבע.
סיפור מרגש על בדידות ונטישה.
קתרין דניאל קלארק, המכונה, קאיה, ילדה קטנה בת שש, מתגוררת עם הוריה ואחיה בצריף הניצב מאחורי דקלים ננסיים,
שהשתרעו על מישורי החול עד למחרוזת לגונות ירוקות ובהמשך, ביצת החוף.
השנה 1952. המקום שטח הביצות של ברקלי קוב, כפר שקט לחופי קרוליינה הצפונית.
בבוקר חם של חודש אוגוסט, אמה של קאיה, יצאה מהצריף ולא חזרה.
לאחריה גם אחיותיה ואחיה עזבו מאותה הסיבה – אב שיכור ואלים.
לבסוף גם אביה נעלם והיא נותרה לשרוד לבד.
לאחר כשנה, פקידת הסעד הגיעה לצריף כדי לקחת את קאיה לבית הספר.
הילדים לעגו לה. קראו לה "ילדת הביצות". קאיה לא חזרה יותר לבית הספר.
היא חיה עם הציפורים, השחפים, הדגים, הסירה והים.
היא מוצאת נחמה בטבע, אך משוועת לקרבת בני האדם.
כשהפכה לנערה יפה, היא החלה להתיידד עם טייט – בן הכפר הסמוך וביחד חקרו את הביצה,
החליפו בינהם נוצות מיוחדות ושטו לאורך התעלות.
ברקע כל זה, לאורך כל הסיפור, מתפתחת עלילת רצח, כשמתגלית גופתו של צ’ייס באדמת הביצה.
יש בסיפור קטעים שונים של חוסר אמינות, אך הכתיבה היפה והסוחפת, מחפה על כך.
מומלץ בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
