אני קורא בכמה שפות ולכן בשביל לא לשכוח אף אחת מהן, אני קורא כל פעם בשפה אחרת... הספר האוטוביוגרפי הזה של ארתור רופין שנכתב בגרמנית שפת המקור שלו, שהה אצלי זמן רב בספריה והנה בסופו של דבר גם תורו הגיע.
יש בו זיכרונות וקטעי יומן של מי שהיה מנהיג ציוני דגול לדעתי, שבניגוד למנהיגים אחרים שרק דיברו - גם רופין אמנם דיבר אך בעיקר עשה...
אני מודה שהפרקים הראשונים שבו שבו מספר רופין את זיכרונותיו הם שבעיקר ריתקו אותי.
הוא נולד ב-1876 בעיירה קטנה בפרוסיה, בזמן הקיסרות הגרמנית (באזור שהיום כבר שייך לפולין) אביו היה סוחר בלתי-מוצלח שלא ידע להתנהל היטב כבעל חנות והמצב הכלכלי של משפחתו היה גרוע ביותר. עד שבסופו של דבר, גם לאחר שעברו לעיר מגדבורג שהייתה גדולה יותר, הוא פשוט פשט את הרגל וגם חטא בהימורים.... אימו אפילו נאלצה לצאת לכפרים ולעסוק ברוכלות... המשפחה נאלצה לחיות מכל-הבא-ליד ומהלוואות שהילוו להוריו קרוביהם שהיו במצב קצת יותר טוב. במצב עניינים כזה למרות שהיה תלמיד מוצלח לא יכול היה רופין הנער, להמשיך בלימודיו וכבר בגיל 15 החל לעבוד אצל סוחר תבואות
על מנת לעזור למשפחתו... אותו סוחר גילה מהר מאוד, שהנער הצעיר הזה הוא כישרוני ביותר! שלח אותו כנציגו למקומות שונים ברחבי אירופה והעלה אותו במהירות לתפקידים בכירים יותר. תוך שנים ספורות, לא רק שהצליח לעזור למשפחתו לצאת מהמצוקה, אלא גם לחסוך מספיק כסף, שאיפשר לו להתחיל ללמוד באוניברסיטת ברלין. הוא למד שם משפטים אך מאחר שהיה מאוד אינטליגנטי, התעניין בכל מיני נושאים אחרים, כמו אנתרופולוגיה סוציולוגיה בוטניקה סטטיסטיקה ועוד נושאים שונים ומגוונים. כשסיים את לימודיו קיבל תואר במשפטים והתקבל לעבודה בתפקיד משפטי בעיר קטנה בגרמניה, שם נתקל די מהר באנטישמיות, שהלכה והתגברה באותה תקופה בגרמניה... על הצטיינותו תעיד העובדה שקיבל פרס שני (שהיה פרס כספי גבוה) בעבודה אקדמית ששלח לתחרות אקדמית שהשתתפו בה חוקרים מכל גרמניה... הוא הגיע למסקנה שאין ליהודים עתיד בגרמניה, התקרב לציונות ודי מהר נשלח על ידי ההסתדרות הציונית בגרמניה
לארץ-ישראל לביקור ראשון. וכבר שנה לאחר-מכן בשנת 1908, הקים את המשרד הארץ ישראלי שהיווה את הנציגות הראשית של ההסתדרות הציונית העולמית וזאת בשעה שפלסטינה א"י, הייתה עניה ביותר והתנאים בה היו פרימיטיביים... הוא היה בעל כושר אירגון מעולה וכבר בשנים הראשונות שלו בארץ הצליח לעזור למייסדי אחוזת-בית – הגרעין של תל אביב, לקבל הלוואות וכן לעזור למתיישבי דגניה הקבוצה – קיבוץ הראשון בארץ, מכאן ואילך המשיך לעזור ליישובים רבים שהוקמו.
העובדה שהיתה לו אזרחות גרמנית, עזרה לו מאוד בהתמודדות עם ג'מאל פחה המושל של פלסטינה ועל אחת כמה וכמה כשפרצה מלחמת העולם הראשונה וגרמניה הייתה בעלת-ברית של האימפריה העותומנית. ג'מאל פחה היה שליט אכזר שגירש לחו"ל בזמן המלחמה, את כל היהודים בעלי הנתינות הזרה, וגירש את כל תושבי תל אביב הצעירה ליישובים אחרים. בעצם הוא דרש גם את גירושו של רופין מפלסטינה אך רופין עבר לאיסטנבול ומשם ניהל בחוכמה כספי-עזרה ששלחו ציוני אמריקה. אפשר לומר שבעזרת כישוריו הפיננסיים הוא בעצם הציל את היישוב היהודי הדל בזמן המלחמה מחרפת רעב!... כשכבשו הבריטיים את ארץ ישראל הוא חזר לארץ ועסק בקניית אדמות להתיישבות יהודית, בכל מקום שאפשר היה. הוא עזר למשל לקנות את אדמות רחביה בירושליים והדר הכרמל בחיפה. הוא, ביחד עם יהושע חנקין קנו אדמות בעמק יזרעאל ובית שאן ואזורים אחרים בארץ שבהם הוקמו יישובים רבים. בעצם אפשר לקרוא לו בלי-להגזים אבי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל!
יקצר פה המצע מלתאר את כל מפעלותיו, אבל רופין היה איש-אשכולות! כאמור התעניין בשטחים רבים; היה בעל תואר דוקטור מאוניברסיטה בגרמניה. הוא לימד סוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושליים כמעט מיום היווסדה. כתב ספרים רבים, בייחוד על מצב היהודים בגרמניה ובעולם. היה בו שילוב נפלא של רצון, ידע אקדמי וחוש אירגון מעשי מוצלח.
כראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית וגם יושב הראש שלה. קשה לי אפילו לדמיין כיצד הייתה נראית מפת ישראל של היום לולא פעילותו הברוכה.
לדעתי ספר זה הוא מקור היסטורי מעולה והוא תורגם גם לעברית. בעיני הוא מומלץ ביותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
