ביקורת ספרותית על תיק נעדר - אברהם אברהם החקירה הראשונה - החוקר אברהם אברהם #1 מאת דרור משעני
ספר בסדר

---

#
לפעמים יש ביקורות מסקרנות על ספרים שאין סיכוי שאקנה מסיבות שונות (אני מקווה שלא סתם מקמצנות...) אבל אין לי התנגדות לאסוף אותם מהספסל עליו הם מופיעים.

יש שאלה המופיעה בספר הזה כמה פעמים:"למה אין (כמעט) ספרי מתח ישראלים?" שואל הסופר, שלפי הכריכה האחורית הוא מומחה לספרות מתח. התשובה שלו היא משהו כמו כי אין לנו פשעים חמורים מספיק וחסר לנו מסתורין, מרכיבים עיקרים בספרות מתח עניפה. ובכן. זו תשובה שכל לב ישראלי פטריוטי יתרחב למקראה. אבל נראה לי שהיא שגוייה או לפחות מוטה. אין ספרות מתח ישראלית ראוייה לשמה בעיקר כי הסופרים הישראלים עושים כמעשה משעני. יש בסיפור המון תיאורים של רחובות בחולון הבלש הולך ברחוב שנקר, ופונה ברחוב סוקולוב, חולף על פני שכונה בשם "שושנים" (שאני די בטוחה שאין בה שום שושנים...) ובאופן כללי – חג לחולונים, שירגישו בספר הזה בבית. אבל כל מי שלא גר בחולון משתעמם ומרגיש מנוכר. הלאה. המון תיאורים יש פה של הבלש המופנם, המנוכר להוריו (שהם, תאמינו או לא, זוג קשישים לא כל כך מעניין המקבל משום מה במה בספר). הבלש – אברהם אברהם, ששמו מהווה תזכורת לחוסר ההשראה של הוריו (לא שהורים יצירתיים הנותנים לצאצאיהם שמות של חייזרים זה יותר טוב...) מנוכר גם לנושאים נוספים. אבל כשמגיעה אם לבן 16 שנעדר מביתו, הוא אינו שואל אותה או את עצמו שאלות שרלוונטיות לסיפור שלה. הוא מָרְצֶה לה על הסיבה למחסור בספרי מתח מקומיים... וזה לפני שבירר האם היא בכלל קוראת ספרים (היא לא...)

מסכימה שיש חן מסויים בעיצוב דמות של בלש סתמי ורגיל, לכאורה. לא גבוה ולא נמוך. לא נולד עם כפית כסף בפה, לא חכם ולא טיפש, שהתכונה הבולטת בו היא הרגשת נחיתות מסויימת ויכולת אמפתית מסויימת. נחמד שאפשר לאסוף אותו אלינו בחיבוק מגונן, לטפוח לו על הגב וללחוש "אתה בסדר. אל תדאג". אבל במציאות הקיימת כמו שאני תופסת אותה, שוטרים מורכבים מחומרים אחרים: יש בידם כוח על אזרחים והם משתמשים בו בלי למצמץ. הם לא יפגינו שום עדינות נפש מיותרת ונימוסים הם איבדו כבר בקורס השוטרים. כך שלנסות למכור לי שוטר מסוג אברהם אברהם (בישראל, לא בדנמרק, כן?) זה לפחות אוקסימורון.

והספר? ככה ככה. משעני כותב מין כתיבה של עניים כזאת. לא חושבת שהוא מוצלח ככותב מתח – הוא נסחף למחוזות אחרים, המשקל שהוא נותן בסיפור לסיפורי שוליים גדול מדי, הוא לא מנסה למשוך את הקורא(ת) להתעניין בגורלו של עופר שרעבי הנעדר, או בהרגשתם של הורי הנעדר. הרגשתי שמה שמעניין את הסופר זה הוא עצמו והוא כותב את עצמו בגיבורו. אבל גיבור בנוי לתלפיות הנמצא בין דמויות מטושטשות, עם סיפור שממריא רק לקראת הסוף, זה אולי הכרחי לספר מתח אבל לדעתי ממש לא מספיק.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על תיק נעדר - אברהם אברהם החקירה הראשונה - החוקר אברהם אברהם #1