אחיה של טלה הולווי חולה מאד. לא ברור מה היא מחלתו, אבל כשמתברר שהוא גוסס ושום דבר לא ישנה את מצבו או יתרום לבריאותו, הוריה מחליטים לעבור לגור במקום נידח בגלל האויר הצח. מקום מבודד ללא חברה וללא טלויזיה. טלה נאלצת להתנתק מכל חבריה ומאורח החיים שהכירה עד עתה. קשה לה להשלים עם זה, אבל עוד יותר קשה לה להשלים עם זה שאחיה האהוב גוסס ואין לה שום אפשרות לעזור לו.

יום אחד היא מוצאת על מיטתה חבילה מסתורית ארוזה באריזת מתנה ובתוכה מכשיר שמיעה שהיא בטוחה שהוא סוג של נגן עמוס במוזיקה עכשוית שהיא אוהבת. עוד לפני שהיא מספיקה להקשיב, אביה מגלה שהמכשיר ברשותה ומחרים אותו ממנה. היא לא מבינה ובטוחה שזה תעלול נוסף של אחיה, כי מאז שעברו לגור אותו מקום מבודד, עיקר התקשורת ביניהם מתבטא בעקיצות אוהבות ובתעלולים שונים שמעבירים את זמנם. אחיה משתף פעולה עם המחשבה הזו. לבסוף טלה מצליחה להחזיר את המכשיר לרשותה וכאשר היא מאזינה להודעה המוקלטת בו, היא מקבלת הוראות מסתוריות המכוונות אותה להצטרף לתחרות כופר הגופרית, שתאפשר לה להשיג את התרופה המיוחלת עבור אחיה החולה. היא עוזבת את ביתה מבלי להגיד דבר לאיש מבני הבית מהפחד שמא יעצרו בעדה. התחרות קשה מאד וטלה היא לא המתמודדת היחידה שממתין לה בבית קרוב משפחה חולה שמקווה לקבל את התרופה ולהחלים., אבל רק אחד מהתמתמודדים יכול לנצח ולזכות בתרופה, כך שבסופו של דבר היא תאלץ לוותר על כל בני הברית שיצרה עמם קשרים בדרך או שהם יוותרו עליה. גם אלו שהמטרה שלהם נעלה או לפחות כך הם מציגים את עצמם.

הספר דומה בסגנון שלו למשחקי הרעב. ספר קצבי ומותח. מערכת היחסים בין הדמויות של משתתפי המרוץ שומרת על מתח גבוה, סקרנות ועניין. טלה צעירה ומתגעגעת הביתה למשפחתה האהובה. היא רגישה לצרכיהם של אחרים, אוהבת בעלי חיים, מתחברת ונקשרת בקלות ולכן אורבות לה סכנות לא צפויות כמו גם התלבטויות רבות, חלק מהן עוסקות בשאלה מדוע כל-כך הרבה אנשים חולים ואם יש תרופה, מדוע לא מחלקים אותה בין כולם ומי קובע למי הזכות לחיות ולמי למות?

אהבתי מאד את הספר. הבעיה היחידה שלו בעיני שהוא ספר ראשון לא ברור מכמה והוא נגמר בדיוק באמצע הסיפור או כך זה לפחות נראה מאחר ולא ידוע אם מדובר בשני ספרים, בטרילוגיה או בסדרה גדולה יותר. אני נוהגת לקרוא סדרות ברצף. אני אוספת את כל ספרי הסדרה ורק כשיש לי את כולם אני קוראת אותם ברצף. עבורי היה מאכזב מאד לגלות רק בדף האחרון של הספר, שהסופרת רק עכשיו כותבת את הספר הבא. הספר הזה יצא באנגלית ב- 2014 ויכול להיות שהספר השני כבר נכתב וגם אם כן, אני עדיין נאלצת לחכות שיתורגם ויצא לאור כאן. אני מודה שקשה לי להבין למה זה לא כתוב בגב הספר במקום גלוי שכולם יכולים לראות. זה לא היה מונע ממני לרצות לקרוא או לקבל או לרכוש, כי למרות שאני ממתינה עד שיהיו בידי כל הספרים של סדרה (כל סדרה) אני לא מחכה עם הרכישות שלי עד שכל הספרים בסדרה יצאו לאור, אלא רוכשת כל חלק עם צאתו עד שאני אוספת את כולם. יותר קל לי בכיס לחלק את ההוצאה. אולי ההסבר שלי קצת טרחני ואני מאד מקווה שהוא לא גורע מההמלצה שלי, אבל הרגשתי חייבת להעביר את המסר הזה להוצאה. גם אם תהיו גלויים, אני לא אוותר על ספרים שמסקרנים אותי ואני מאמינה לתומי שאני לא היחידה.

סקירות נוספות בבלוג שלי: http://saloona.co.il/sigaliot/

הספר מתחיל אי שם בת’לת שבתימן ונגמר בבכי.

אי שם בתימן, חממה היא ביתם של דוד ואהובה אחות של רבקה, שרה וסעדיה הגדולים ממנה וגם של קדיה הקטנה. הוריו של חסן בן דודה נפטרו ואביה דוד מביא את חסן לחיות ביחד עימם. זו הפעם הראשוונה שחממה פוגשת את חסן וכאן גם תחילת הסיפור. חממה וחסן גודלים יחד כמו אחים. חסן בעל ידי הזהב תורם ככל יכולתו לרווחת המשפחה קשת היום. החיים לצד המוסלמים קשים, אבל יש גם סיפורים יפים המתארים איך השכנים המוסלמים מגינים על השכנים היהודים מפני החיילים. סיפורים של שכנות טובה ומעבר. המרחקים בתימן עצומים בהתחשב בתקופה ובהתחשב בצורת הניידות שהיא הליכה ברגל ממקום למקום. הסכנות אורבות לכולם, אבל ליהודיום יותר מאחרים. את הילדים משדכים בגיל מוקדם, כי תוחלת החיים קצרה וילדים יהודים יתומים נחשבים כאילו אין מי שיאג להם במיוחד הבנות.

חלומו של חסן הוא לעלות לארץ ישראל. החלום הזה מלווה אותו בגלל הסיפורים של אמו המנוחה שתארה את ארץ ישראל כארץ זבת חלב ודבש, אבל הוא מחליט שהוא לא עולה לארץ לפני שהוא מוצא שידוך. למרות העוני ולמרות שהיהודים כולם הורשו לעסוק אך רק בעבודות מסויימות שנחשבות בזויות בעיני המוסלמים עדיין גם בין היהודים היו עבודות שנחשבו בזויות או פשוטות יותר מעיסוקים אחרים וחסן מתקשה למצוא שידוך. מהצד השני חממה, שהגיע זמנה בררנית מאד. ברגע שרצו לשדך אותה לאחר מות אמה, היא ברחה מבית אביה ועברה לגור אצל אחותה רבקה וגיסה שמואל שם מתגורר גם חסן מזה מס’ שנים כדי למצוא את פרנסתו. כך נפגשים השניים שוב ומתנהלים זה לצד זה עד שמסתבר שהם השידוך המתאים ביותר זה לזו והאהבה פורחת.

לאחר קשיים ותלאות ב – 1942 הם מצליחים לגנוב את הגבול ולהגיע לארץ ישראל. חלב ודבש לא ממתינים להם כאן. הם מגיעים למחנה המעצר בעתלית ואחר כך למעברה. אנשי עבודה, חלוצים שהגיעו לארץ הרבה לפני מרבד הקסמים, עבדו קשה בפרדסים ובקטיף, בנו את ביתם בפרדס חנה ונלחמו כדי שתהיה להם ארץ ומדינה וכל זה שזור בתוך סיפור אהבה שנמשך אם אני לא טועה קרוב ל – 70 שנה. אהבה יפה כזו מהאגדות כמעט, לא רק בין בני זוג אלא אהבת אב ואם, אהבת אחים, אהבת העם ואהבת הארץ.

את תולדותיה של המשפחה מגישה לנו שרית גרדוול נכדתם של חממה וחסן ע”פ סיפורים אותם היא מקליטה שבוע אחר שבוע, כאשר חסן כבר מבוגר מאד וחולה מאד. לקראת הסוף יש גם ביקורת לא בדיוק מרומזת, אבל גם לא משתלטת על הסיפור היפה הזה. עיקרה של הביקורת שהנכדים של האנשים שהקימו את המדינה נלחמו ואיבדו את יקיריהם עבורה נאלצים למצוא היום את פרנסתם בחו”ל.

אני אוהבת ספרים שהסיפורים בהם מלפני קום המדינה, דרך הקמתה ומעבר. אהבתי מאד את הספר הזה והזלתי גם כמה דמעות עבורו במקום העצוב במיוחד. אני מזמינה אתכם לקרוא אותו.

סקירות נוספות בבלוג שלי: http://saloona.co.il/sigaliot/

הסיפור הזה מתחיל באמצע. רונה ויצמן מתחתנת עם עמי. היא לא אוהבת אותו. מזהים את זה כבר במשפט הראשון של הסיפור היא מגדירה אותו ” מביטה בגבר המגודל, המזדקן, האיש שהערב נהיה בעלי.” ואז מתמקדת בכאב ברגליה אחרי ערב החתונה הארוך ובהמשך עוד משפט קצר וקובע שביתו הפך למשכנה הקבוע. ההווה של רונה נעוץ היטב בעבר שלה, היא איבדה את אביה האהוב בהיותה בת 20 ונסעה לניו יורק מותירה מאחוריה את כאב האובדן וגם את אמה ואת אחותה. בניו יורק רונה מוצאת חברים שמהווים לה תחליף למשפחה. בהיותה אומנית, היא מוצאת עבודה בתחום האומנות ומתקדמת עד שהיא מקבלת את תפקיד האוצרת במוזיאון המטרופוליטן. הכל מתנהל כשורה עד שהיא פוגשת את ג’ון, מתאהבת בו והוא הופך את חייה על פיהם. היא מחליטה לחזור לארץ ועד מהרה היא פוגשת את עמי שמתאהב בה עד כלות. רונה אוצרת בחובה סוד. הוא ידוע לנו הקוראים, אבל אינו ידוע לעמי (האמנם?).

עמי הוא גבר מושלם. הוא אלמן, יש לו שני ילדים בוגרים בן גרוש ובת שחיה בקנדה לשניהם ילדים משלהם. הוא מבשל, הוא מטייל והוא אוהב, אבל רונה? רונה חושבת שהנה שם ממתינה לה אהבה גדולה מעבר לפינה. היא מחפשת את האהבה שתסחוף אותה מעל רגליה ואינה רואה או מעריכה את מה שמצוי מתחת לאפה. היא מאמללת את שניהם תוך כדי שהיא נסחפת לזכרונות על אביה ומשפחתה, על חבר שהיה לה בצבא. אמה נפטרה והיא ואחותה נשארות לתמוך זו בזו, אבל תוך חיפוש מתמיד אחר מה שידה אינה משגת, היא אומללה ומאמללת את כל הסובבים אותה ויוצרת תוך כדי כך מערכת יחסים מתעללת גם אם לא במודע.

כרמית גלבוע ברומן הראשון שלה נוגעת. היא נוגעת במערכות יחסים מכל מיני סוגים. בינו לבינה, בין ילדים והורים, אחים ואחיות. ילדים להורים שמתחילים פרק ב’ ואהבה! אהבה זה הסיפור, הימצאה או העדרה של אהבה. הסיפור נע כל הזמן בין עבר והווה. העבר הוא זיכרונותיה של רונה. ההווה הוא חיפש אחד גדול.

כאן המקום להגיד תודה לכרמית גלבוע ששיתפה אותי בספר שלה. את הספר קיבלתי מהסופרת עם הקדשה חמה בפנים. חיכיתי לו זמן רב שיגיע בדואר, אבל הוא הצדיק את הציפיה. נהניתי ממנו. הוא קריא וזורם והסיפור בו רציף . לא אהבתי את רונה. היא הכעיסה אותי מאד, אם כי, אני יכולה להבין שלפעמים לוקח זמן ולפעמים זה כבר מאוחר מדי עד שאנחנו מבינים מה טוב לנו. רונה ניצלה את עמי, אהבתה לאביה עיוורה אותה ועד שהיא הבינה עד כמה היא אוהבת גם את אמה זה כבר היה מאוחר מדי ומעט מדי. אני רואה בספר הזה מסר. אנחנו צריכים להעריך את הקרובים לנו היום ועכשיו ולא לחכות עד שכבר אין עם מי לדבר. לא להכנע למרדף אחרי מה שאולי נוכל להשיג או לא אלא לעצור רגע ולהעריך מה יש לנו כאן ועכשיו, לתת לזה ביטוי בעיקר מול מערכות היחסים שלנו.

אני רוצה להתייחס גם לתמונת הכריכה: התמונה כל כך מתאימה והולמת את הספר ועתה לאחר הקריאה, היא מתארת את הסיפור בצורה מושלמת. אני רואה בה הרבה סיטואציות מתוך הסיפור. מרגישים שיש כאן הקפדה על הפרטים קטנים כגדולים.

אהבתי את הספר ואני אשמח לקרוא עוד כרמית גלבוע למבוגרים כמו גם את ספר הפנטזיה השני של סדרת יעודו של דן. שיוצא בימים אלו.

ביום העצמאות נסענו לסופ”ש אצל חברה שלי שגרה על ההר שבצפון. לקחתי איתי את הרוחות של בלפאסט אותו התחלתי עוד לפני הנסיעה. עכשיו שערו בנפשכם: יום שישי הצמוד ליום העצמאות היה גם ה 13 בחודש. הגינה בבית בו שהינו מוקפת בחורש חשוך משלושת צידיה (חבל שלא צילמתי להמחשה). השעה 1 בלילה, כולם פרשו לחדרים לישון, אני יושבת עם הגב לבית מלבד מנורה אחת דולקת מאחורי שמאפשרת לי לקרוא ואני? אני מלווה את את ג’רי פיגאן רוצח שכיר של ה- IRA, משוגע ו 12 הרוחות שמלוות אותו לאורך הספר. לקח לי יותר משעה של קריאה להבין בעצמי את הסיטואציה ולברוח לקרוא במיטה עם אור מלא בחדר כשבן זוגי לידי ליתר ביטחון :).

טוב, אל תברחו לי עכשיו עוד לפני שהתחלתי את הסקירה, זה לא ספר אימה זו היתה רק בחירה מקרית בנסיבות שצירפו את עצמן זו לזו. עובדה! לא קרה לי כלום ואני כאן כדי לספר על זה. הסגנון של הספר הוא ספרות נואר. ספר מתח עם דמות אפלה, עם צללים מנוגדים בחדות ופשע בעיקר רצח. לא מצאתי הגדרה מדויקת לספרות נואר רק ל- פילם נואר וזה מאד דומה.

לא חייבים להכיר את ההיסטוריה של הסכסוך באירלנד כדי להבין את הספר , יחד עם זאת בסוף הספר יש סקירה של ד”ר גיא ביינר מהמחלקה להיסטוריה כללית של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, שמאירה היטב את הצדדים המעורבים.

ג’רי פיגאן שכבר הזכרתי שהוא רוצח שכיר של ה- IRA, השתחרר מהכלא אחרי 12 שנה. הכל השתנה. יש הסכמים חדשים ומשתדלים לשמור את המצב הפוליטי מדיני באירלנד יציב, אבל מתחת לפני השטח הכל נשאר כמעט אותו הדבר. הדעות לא השתנו וגם אלו שמחזיקים בהן נשארו נאמנים לדרכם מימים ימימה, אלא שעכשיו הכל במסווה של שלטון מסודר. חלקם במסווה של פוליטיקאים מושחתים, חלק במסווה של כוחות הביטחון וחלק נשארו בריוני רחוב בעוד אחרים משתפים פעולה גם בדרכים שקטות יותר של מתן שרותים וצפיה מהצד בפשעים שמתרחשים לנגד עיניהם.

לפני שנכלא, ג’רי פיגאן חיסל 12 אנשים בעבור שולחיו. הוא נחשב לגיבור בעבור זאת ובעבור כך שריצה את עונשו במשך 12 שנים., אם כי גיבור מטורף, מאחר ורוחותיהם של האנשים שרצח חוזרות אליו בדרישה לנקמה והוא משוחח עמם כאילו הם קיימים באמת. הרוחות דורשות שינקום בכולם, בכל מי שציוה עליו לצאת ולהרוג. מסע הנקמה הזה מאיים לערער את תהליך השלום בצפון אירלנד, כמו גם לערער את מעמדם של נושאי תפקידים מושחתים. חבריו הופכים לאויבים ומצטרפים לאויבים משכבר . אלו וגם אלו ממנים את דיויד קמפבל להרוג את ג’רי פיגאן. אלו וגם אלו לא יודעים שלדיויד יש סיבות אישות להרוג את ג’רי ולכן הוא יוצא למלא את התפקיד ברצון. הרוחות חושבות אחרת והן מניעות למעשה את כל הסיפור יחד עם דמויות מפתח בשלטון של אירלנד וגם בצד של הבריונים בעוד ג’רי הדמות העיקרית של הספר מופעלת ע”י כולם ומעט מאד ע”י החלטות שלו עצמו.

הספר הזה הוא כמו סרט, אפשר לדמיין את כולו, לכן ציינתי את ההגדרה של פילם נואר וכאשר חיפשתי לקרוא אותה, היא התאימה לי במדויק גם לספר.

ספר מתח מצויין.

את הסקירה הזו אני מנסה לכתוב כבר זמן מה מאז סיימתי לקרוא את הספר. את הספר הזה קראתי לאיטי. מדובר בתקופה הסטורית עמוסה בשלל אירועים ותאריכים שכמו רודפים זה את זה ונושכים זה בעקבו של זה ואין רגע דל. תקופה מפחידה מדי לחיות בה לטעמי, אבל לפני כל זה, זהו סיפורה של ז’זפין דה בוארנה לימים ז’וזפין בונפארט. תמיד כשלומדים על התקופה הזו מי שממלא את התפקיד הראשי הוא כמובן נפוליאון בונפארט הקורסיקני נמוך הקומה בעל תאוות השליטה האינסופית ואילו כאן בספר הזה ההסטוריונית קייט ויליאמס מתמקדת בז’וזפין.

ז’וזפין היא אישה מרתקת בעיני. עוד כשהייתי נערה קראתי ספר שעמד שנים רבות על המדף בבית סבתי ושמו ז’וזפין רעיית הקיסר שנכתב ע”י פ. וו קניון ובחיפש ברשת מצאתי רק את הפרטים האלו: תרגום: חמדה אלון, ספרי גדיש, תל אביב, תשי”ט. לצערי, הספר הזה אינו ברשותי היום. כבר אז ריתקה אותי הדמות הזו – ז’וזפין.

ז’וזפין נולדה במרטיניק בת לבעל מטעים ועבדים בעל מעמד. בגיל מאוחר יחסית (ביחס לגיל הנישואים באותה תקופה) היא נישאת לאציל צרפתי שמאמלל אותה ויולדת לו שני ילדים אורטנז ואז’ן. היא נמצאת במאסר והוא מוצא להורג בזמן המהפכה, כמו רבים מחבריה. השלטון הפכפך הכלכלה לא יציבה והמהפכה אינה מובילה לתוצאות הרצויות שהיוו את הקרקע לה מלכתחילה. אביה מאבד כמעט את כל רכושו באי מרטיניק ושום עזרה לא יכולה להגיע מהכיוון הזה. ז’וזפין מבינה שעליה לדאוג לעתידה בעצמה וחותרת למעמד חברתי גבוה. בסבלנות ובשאפתנות אין סופית, היא מובילה את עצמה במעלה הסולם החברתי ורק כאשר היא הופכת לאחת הנשים הידועות והמבוקשות בפריז, היא מכירה את הקצין הצעיר נפוליאון בונפארט. הוא מוקסם ממנה ומחזר אחריה ללא ליאות.ככל שז’וזפין שואפת למעמד חברתי גבוה, כך גוברת שאפתנותו של נפוליאון לשלוט, אבל לא רק בצרפת, אלא הרבה מעבר לגבולותיה. הוא חם מזג ומתנהג לעיתים מזומנות בחזירות והיא פוליטיקאית מוכשרת בעלת גינונים ונימוסים מפלסת לו את דרכו היכן שלא היה מצליח להתמודד בעצמו. יחד עם זאת, ביזה ובזבוזים איפיינו את שניהם.
משפחתו של נפוליאון לא אהבה את ז’וזפין. לטעמם היא היתה זקנה מדי עבורו בהיותה מבוגרת ממנו ב – 6 שנים ואי יכולתה להעמיד לו יורש עמדה לרועץ בדרכה גם אחרי שהכתיר אותה בעצמו לקיסרית וזה גם היה מה שהפריד ביניהם לבסוף. הפרידה הזו גם סימנה את מפלתו ואת סוף שלטונו.

מלבד הזוית הנשית שהספר הזה מציג, אין בו שום עלילה. העלילה היחידה בו היא התקופה העמוסה שבה כל זה מתרחש זוהי ביוגרפיה שמסתמכת על אירועים, רכילויות , איזכורים ומראי מקום ביחד עם מערכת היחסים הסוערת של ז’וזפין ונפוליאון והדמויות הנוספות של אותה תקופה, אין ממש מקום לבנות עלילה נוספת כלשהי.

ביוגרפיות הן לא ממש ז’אנר שאני קוראת. אני משתעממת מהן בקלות זו גם הסיבה שקראתי לאט והתעכבתי בכתיבה, היה לי קשה לנסח, אבל כמו שכתבתי בתחילת הסקירה, ז’וזפין היא דמות מאד מרתקת בעיני ובכל זאת, אני מעדיפה לקרוא עליה ברומן ולא בביוגרפיה. זה כשלעצמו טעמי האישי בלבד. אני כן ממליצה על הספר הזה למי שחובב את התקופה או ביוגרפיות. עד עכשיו אני מדמיינת את מאלמזון הבית האהוב של ז’וזפין את הצמחיה והחיות שהיא הביאה לשם מכל העולם. משהו בספר הזה כן עשוי היטב.

קצר מדי!

רוב הסקירות שלי מתחילות בתאור הסיפור באריכות או בקצרה, אבל בספר הזה התחברתי כמעט לכל הדמויות אז ברור לי שלא כל ספר בין אם הוא סיפור אמיתי או לא חייב להיות סאגה משפחתי של 400 או 600 עמודים, אבל כאן יש סאגה משפחתית וככזו הייתי קוראת עוד ולא, זו לא ממש ביקורת, זה רק אומר שאהבתי את הספר.

אחרי ששפכתי את זה אל הכתב, הרי הגילוי הנאות: את הספר קיבלתי דרך מועדון הקוראות של סלונה כאשר הכותבת – דפנה ויטלה בן בסט פירסמה שם את רצונה לשלוח את הספר אל הקוראות ולאחר הקריאה בו גם שוחחתי איתה דרך הפייסבוק. אני מודעת היטב לכך שבמועדונים ובקבוצות השונות בפייסבוק יש רגישות יתר לקירבה לסופרים ולסקירות נלהבות מדי עקב כך, לכן עוד לפני הסקירה, אני מצהירה שאין לי שום קשר אל הכותבת, מלבד שיחה אחת שניהלנו לאחר שקראתי אותו. עכשיו אני יכולה לעבור לסקירה בלב חפץ מאד.

זהו סיפורה של אמא. אמא שהיא גם בת ואחות, דודה ואשת איש, אבל קודם כל אשת איש. אמא שנושאת איתה את כל קשת הרגשות ובהם גם רגשות אשם חזקים מאד. ויטוריה נולדה בוורצ’לי, עיר קטנה על אם הדרך בין מילאנו לטורינו לאנטה ואלפרדו בשנה שבה פגש מוסוליני את המאהבת היהודיה שלו. הפרט הזה של המאהבת היהודיה של מוסוליני, לא רק שהוא מוזכר מיד בתחילת הספר, אלא שהוא מסתמן כחשוב מאד מאחר ועיקר הסיפור מתרחש בתקופת השואה. עצם העובדה שלמוסוליני היתה מאהבת יהודיה, גרמה לאיטלקים (או לפחות לאיטלקים שבסיפור הזה) להאמין שמוסוליני לא יחבור להיטלר ולא יתן לאף אחד לזנב או לפגוע ביהודים האיטלקים.

הסיפור הזה הוא סיפור אמיתי של משפחת ויטלה שסחרה בבדים והוא מתאר את המסע שלהם כפליטים, כאשר הסתבר שגם על יהודי איטליה יחולו הגרוש והסבל של כלל יהודי אירופה. זה התחיל כאשר הם הוכרחו למסור את העסק המשפחתי המשגשג שלהם לאחד העובדים, כי ליהודים אסור היה להחזיק עסקים משל עצמם. כל אחד מבני המשפחה התנהל אחרת. אחות אחת היגרה עם משפחתה לאמריקה, גיס אחד פעל במחתרת, ויטוריה ומשפחתה שסרבו להגר לאמריקה, כשהם הבינו את הטעות שלהם, הם כבר היו צריכים להבריח בהחבא את הגבול לשווייץ עם הקשיים הכרוכים בכך ולכן חיו זמן רב במחנה פליטים ולבסוף עלו לארץ והתחילו מהתחלה.

מאד קשה לכתוב על ספר קצר כל כך מבלי שישאר לכם גם מה לקרוא בתום הסקירה שלי ולכן אסיים כאן את תאור הספר.

חברת דייה היתה חברה כושלת לפתרונות לוגיסטיים. היא היתה כושלת עד שתומר אולסן לקח אותה לידיו ונתמנה למנכ”ל שלה. החברה הזו לא נמכרה לחברה מצליחה ממנה רק בגלל שהיא היתה הבייבי של יו”ר הדירקטוריון שלה ונקראה על שמה של ביתו המתה. תומר אולסן לא הגיע לבד, הוא הביא איתו את רונית ומינה אותה להיות המשנה למנכ”ל, סמנכ”ל פיתוח עסקים – יד ימינו. יחד הם חיברו חזון והצעידו את החברה קדימה והלאה לשיא ההצלחה כשהם מצרפים אליהם אנשי מכירות, כספים ולוגיסטיקה מובחרים ומצליחים שהגיעו מחברות מצליחות אחרות.

עשר שנים החברה מתנהלת היטב, ממריאה מעלה מעלה ומשרתת מגוון לקוחות מרוצים ומגוון עובדים מרוצים עם הטבות של חברת הייטק מצליחה . כל זמן שהצמד תומר ורונית צועד קדימה. הם תומכים זה בזה ברמה של חברי נפש ושותפים עסקיים במידה שווה עד שהחיים של רונית מקבלים תפנית טראומתית שגורמת לה לפרוש לדרך אחרת. הפרישה שלה היא הטריגר שמפעיל את כל הסגל הבכיר של החברה במרוץ אחר התפקיד הנכסף , אבל הטריגר הזה הוא רק השכבה העליונה והוא חושף מתחתיו את הטריגר האמיתי של כל אחת מהדמויות, אותו טריגר שנעוץ בילדות של כל אחד ואחת מהן, בדרך שהובילה אותם להיות באותה נקודה שבה הם נמצאים באותו רגע בו הם מתמודדים על תפקידה של רונית.

יש בספר הזה חברה שיכולה להיות כמעט כל אחת מהחברות בה אני הייתי מועסקת בעבר וכל אחד/ת מאיתנו. הוא מספר על הפרטים שמרכיבים את המכלול שמרכיב חברה שמעסיקה אנשים. רובם ככולם נאמנים לבאר ממנה הם שותים. כולם בלי יוצא מן הכלל נאמנים קודם כל ובעיקר לעצמם כאשר קידום או משבר עומדים על הפרק וחברויות מסוג כזה או אחר עומדות במבחן המציאות.

הסיפור כולו מתרחש במשך שלושה ימים בלבד. שלושה ימים שבהם חייהם של אלפי עובדים עומדים להשתנות או שלא. אין אדם או עובד שאין לו תחליף גם אם אתה מנכ”ל של חברה מצליחה.

גילוי נאות: קיבלתי את הספר מהסופר דרך מועדון הקוראות של סלונה. לא יכולתי להניח אותו מהיד. הסיפור של כל אחת מהדמויות כבש אותי. של כל אחת מהן באותה מידה בין אם זה הסיפור של הביצ’ית שלא רואה ממטר על מי היא דורכת כדי להתקדם ומורחת את שמה על מצגות ותחקירים שלא היא הכינה כמו גם הסיפור של כובש הלבבות או של העובד המסור שסותם את הפה ונותן לביצ’ית לטפס מעלה בעודה דורכת על ראשו ואלה רק חלק מהדמויות.

הפרקים בספר קצרים. את חלקו קראתי מחוץ לבית בעודי ממתינה שבן זוגי יסיים את עבודתנו וזה חשוב כי יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי יושבת על ספסל בצל מתרגשת מסיפורה של דמות זו ואחרת וכובשת את דמעותי כדי שעוברים ושבים לא יחשבו שקרה לי משהו. אני חושבת שאחת הסיבות שהיה לי קל כ”כ לקרוא את הספר הזה היא דווקא העכשוויות שלו. סיבה אחרת היא שעבדתי במקומות בעבר ויכולתי לדמיין לעצמי למי דומות הדמויות בספר במקומות שעבדתי בהם. היה לי קשה להפרד מהספר הזה בתום הקריאה.

את הסיפור מספר לנו אסף הבן הצעיר בין שלושה בנים. אחיו רון וגיל הם תאומים בעלי משרד חקירות ויוצאי יחידה עילית בצבא. אסף הוא מתמטיקאי ובעל חברת הייטק החנון שבחבורה. הם נפגשים בבית החולים לאחר שאביהם עבר תאונת דרכים קשה, אותה הוא אינו שורד. לפני מותו הוא אומר להם שמישהו חיבל בבלמים של מכוניתו, מה שמוביל למסע חיפושים אחר הרוצח, לזכרונות מן העבר, לגילויים מרעישים בהווה אודות האב והמשפחה ולמפגשים עם ארגון פשע אימתני. ספר מתח ולמרות שהתקציר שבגבו חושף הרבה פרטים, הוא מאד מסקרן לפחות אותי כחובבת ספרי מתח ומותחנים פסיכולוגיים.

הספר הזה היה לי מאד קשה לקריאה. בניגוד לספרי מתח אחרים לקח לי כמעט עשרה ימים לקרוא אותו (עבורי זה הרבה. המון אפילו). לטעמי מותחן טוב צריך שיהיה לו קצב. קצב מהיר אפילו ואילו בספר הזה מצאתי את עצמי ביחד עם המספר והגיבורים השותפים שלו מסתובבת סביב הזנב של עצמי פעם אחר פעם, כאשר בכל פעם מגיעים לאותו מבוי סתום ולאותה נקודת התחלה ללא שום התקדמות בסיפור. המון משפטים שחוזרים על עצמם, הרבה תיאורים של תנועות שחוזרות על עצמן בכל מהלך של שיחה. שיחות טלפון שמתנתקות בכל פעם שמידע חשוב עומד להמסר ועוד.

גם אם אתעלם מכך שהתקציר בגב הספר חושף ספויילרים, מה שלי מאד מפריע במיוחד אם מדובר בספר מתח, הספר הזה זקוק לעריכה צמודה ומהודקת מאד ואפילו לשכתוב. לנושא יש פוטנציאל, אבל לא הרגשתי פחד מפני ארגון הפשע האימתני. זה לא היה מספיק חזק לא רק הפחד שלי כקוראת אלא הגיבורים עצמם מאד בטוחים בעצמם, אין להם שום ספקות, שום התלבטות של אנשים בעלי משפחות שמישהו מאיים עליהם. התאומים רון וגיל…. אני אפילו לא מוצאת את המילים להגדיר אותם. ההגדרה שהתיישבה לי בראש היא: עפים על עצמם. שום דבר לא יכול לפגוע בהם. לא הצלחתי להתחבר אפילו למאיה שהיא כנראה הדמות הכי רגישה בספר.

אחד האלמנטים שמאפיינים מותחן טוב הוא התחושה שאי אפשר להניח אותו מהיד ואם כבר הנחתי אותו אני ארצה כל הזמן רק לסיים את מה שאני עושה ולחזור אליו. גם זה לא קרה בספר הזה ולמרות שאני לא קוראת במקביל אלא ספר אחד בכל פעם, עדיין בכל פעם שחזרתי לקרוא, נאלצתי לחזור אחורה כדי להבין מי הדובר ומה נאמר על ידו כדי שאוכל להמשיך בקריאה.

צר לי על הסקירה הזו. זה ספר ביכורים ולי אין כוונה לפגוע באיש. קראתי אותו עד הסוף כשאני נותנת לו הזדמנות להתפס ולהשתפר וזו הסיבה שהחלטתי לכתוב את הסקירה מתוך תקווה שכתבתי סקירה בונה. בעיקר צר לי כי מדובר בכותב ישראלי, אבל הספר הוא בוסר לגמרי ואני כן רואה בהוצאה ובעורך אחראים להוצאתו לאור של ספר כזה.

אליס שפר מתעוררת על ספסל בתוך מה שנדמה כקרחת יער ומסתבר מעט מאוחר יותר כפינה די נסתרת בסנטרל פארק. לצידה ישן עדיין גבר שהיא אינה מכירה, אבל היא אזוקה אליו בידה. בכיסיה אין דבר מלבד אקדח והיא מלוכלכת בדם. היא אינה יודעת איך היא הגיעה לשם תוך זמן כ”כ קצר, כי למיטב זכרונה ערב קודם לכן היא עדיין היתה שוטרת בצרפת ורדפה אחרי רוצח סדרתי אכזרי. מהפתיחה הזו גיום מוסו רוקח מסע הרפתקאות וגילויים.

זהו ספר מתח חביב מהסוג של קריאה קלילה הטויסט לקראת הסוף מאד מעניין. הטויסט הזה הזכיר לי את הסרט המופע של טרומן. ספרים מהסוג הזה אני נוהגת לקרוא בתקופות עמוסות או כדי לשבור רעלת קריאה. נהניתי ממנו ואני ממליצה עליו בהתאם.