ביקורת ספרותית על קצה מאת גלית דהן קרליבך
ספר טוב

---

יסכה, גיאולוגית ירושלמית הלוקה במצב נפשי מגיעה לקצה. לא במובן המשברי, הסוף, החידלון. זה אכן שם המקום. אי שם במדבר יהודה, ספק-בישראל-ספק-בשטחים ואולי בכלל בירדן.
יסכה, שיש המתקשים לבטא את שמה ומסתפקים ב'עסקה', 'קאסיה', האמריקאי הקורא לה ג'סיקה.
בת למשפחה לא מתפקדת. אביה מת בנערותה וכך גם סבתוש שאהבה בכל נימי נפשה. סבתוש החירשת, המעניקה, המכילה. ואחרי ששניהם נפרדים מהעולם נותרת עם אם מטורללת חסרת יכולת לאהוב. פריקית של כושר, קוסמטיקה, תכשירים וקרמים כולל אחד על בסיס בננה ש'עלה כמו בית ועל בסיס טמטום', כדברי סבתוש. פעם היא מתוארת במראה 'עוגת חתונה בת שלוש קומות'.
כגיאולוגית היא חוקרת תופעות מרתקות. תנועת סלעים בעמק המוות בקליפורניה, עידנים, יבשות, מדע שנמדד במיליוני שנים ויותר. בעולמה מלגלגים על הארכיאולוגים המתלהבים מכד חרס שבור שנוצר לפני אלף שנים. מה זה לעומת עידן גיאולוגי. כלום. נאדה. פסיק.
בפאב של הומר (בעברו תומר) בו היא מבלה עם שטיין שהיה חברו הטוב של אביה היא פוגשת את אראל החידתי. ספק אדם ספק מלאך, תערובת של קדושה בלתי מובנת ואידיאליזם וגבר יפה תואר כבן ארבעים. היא מגיעה בעקבותיו לחוות קראוונים ליד קצה בה הוא מנסה לשקם בלימוד ועבודה נערים עזובים שהחיים התאכזרו אליהם. לא רצויים, קרבנות להורים דפוקים ועולם קשה, פגועים בנפשם וחלק בגופם.
בחווה ובקצה היא מתוודעת אליהם כמו גם לטרודי המבשלת המכנה אותה לעתים 'בּרוּק' בשל דמיונה לברוק שילדס, פיליפ המביא אספקה, יורי בעל המכולת המצ'וקמקת ומורים שאראל מצליח להביא. ובעלי החיים- הסוסים צ'ה וגווארה והרוטווילרים עזרא ונחמיה.
לא כולם אוהבים את אראל והחווה. פיליפ בעל ההשקפות השמאלניות שרואה בהם מתנחלים וחושד בטוהר כוונותיו של אראל.
ויסכה מוצאת עצמה בעולם הזוי עם חוקים משלו וטקסים פגאניים. מגיעה יום אחד לסוג של אקסטזה באימוני ירי בקרבין עתיק.
מציאות ודמיון משתלבים זה בזה, הגבולות ביניהם מיטשטשים. הליתיום שהיא נוטלת כתרופה למצבה מטלטל אותה בין מצבי רוח קיצוניים,
שפיות וטירוף, תהומות והתעלות. הערצה ושנאה.
אפשר לאהוב ולהתחבר לספר או שלא אבל קשה להתעלם מסגנונה יוצא דופן של המחברת המלהטטת בשפה, במילים, בסגנון 'יסכה שאינה פרטית, יסכה שאינה בעלת תג זיהוי, שאיננה שוכבת במחלקה פלורסנטית כמו פג שכוח'; טרודי המתגוררת בישוב כה קטן ליד ירושלים שאין לו שם ממשי ויושביו קוראים לו 'לְיָדִי'. כתיבה אחרת, בעלת איכויות שלא דומה לדבר.
ספר שלעתים לוקח את הקורא מעבר לקצה תוהה היכן האמת מסתיימת וההזיה מתחילה.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על קצה