ביקורת ספרותית על מידלמארץ' (דביר 1985) מאת ג'ורג' אליוט
ספר טוב

---

מאה שנים של בדידות פוגשת את אחוזת דאונטון.
אל הספר הזה ניגשתי עם המון חשש בגלל שלא הרבה אנשים שאני מכיר קראו אותו וגם יש לא מעט אנכרוניזם ברומאנים מהמאה ה-19, בטח של אנגליה (הטרום ויקטוריאנית אפילו במקרה הזה).
מדובר באפוס רב יריעה על משפחות אצולה - נישואים מאכזבים, קריירות כושלות והימורים שמצליחים - כל זה שזור יחדיו בעלילותיהם של גיבורי הספר שחייהם מורכבים ממחוייבויות שכופים עליהם והמרידות שלהם בנורמות הללו כמו נישואין בין אנשים ממעמד שונה, עיסוקים מעוררי מחלוקת (ידעתם שרפואה מודרנית הייתה נחשבת נחותה בתקופה ההיא?), פוליטיקה, סודות אפלים והתמכרויות. את כל זה בראה הסופרת בעיירה פיקטיבית ששמה מידלמארץ'.
חשוב להדגיש שמדובר בספר לא קל בכלל לקריאה שכן הוא עמוס בפרטים, דמויות ואירועים.
נקודה אחת ירדה כיוון שיש משהו הומוגני בכמות העצומה של הדמויות שנבראו (טוב זו האצולה הבריטית במאה ה-19 אז אין כמעט גיוון באנשים) ולטעמי הספר קצת ארוך מדי ויכלה לקצר ב-200 עמודים +/-.


נ.ב לא רק אני חושב שזה ספר גדול - יש קונצנזוס סביבו בעולם:
https://www.bbc.com/culture/article/20151204-why-middlemarch-is-the-greatest-british-novel

» ביקורות נוספות של מתנאל אזולאי
» ביקורות נוספות על מידלמארץ' (דביר 1985)