ביקורת ספרותית על מידלמארץ' (דביר 1985) מאת ג'ורג' אליוט
ספר מעולה

---

middlemarch
מעת ג'ורג' אליוט, פורסם בין 1872-71 בהמשכים. זהו הרומן השביעי (והלפני אחרון) של ג'ורג' אליוט. העלילה נפרסת בין השנים 1832-30 באזור הדמיוני מידלמארץ'- מיין אזור דמיוני דמוי "משגב" של ימינו. באותם שנים היה חוק הרפורמה של 1832- שמטרתו להסדיר מחדש את אזורי הבחירה בבריטניה לאוכלוסיה רחבה יותר מאשר האריסטוקרטים והאצילים בלבד. חוק הרפורמה לווה במחאות רבות בבריטניה, במאבק בין השמרנים לליברלים בבית-הנבחרים ובבית הלורדים. בעקבות המחאה שגהתה, לבסוף המלך הכריח את נציגי הציבור להוציא את הרפורמה לפועל- דבר העניק זכות בחירה ליותר מ- 650,000 בוחרים, ביטל חלק ממחוזות "הכיס"/"רכובים"- בהם תמיד נבחרו אותם נציגים בבחירות גלויות וחילק את מחוזות הבחירה מחדש.
"מידלמארץ'" מתאר את הרפורמות של התקופה וההווי של בשלהי אנגליה במאה ה-19 דרך עיניהם של דורתאיה ברוק הגיבורה ואחותה סיליה ברוק- זוג אחיות אצילות וצעירות שהוריהם מתו בילדותם והם חיות עצל דודם ארתור ברוק, אציל דעתן וחולמני בעל אחוזה כושל. אדוארד קאסובון- כומר עשיר בגיל העמידה השוקד על "המפתח לכול המיתולוגיות"- חיבור דתי, בעוד הוא מתקשה לנהל את האחוזה והקהילה שלו ומחפש כלה צעירה. וויל לאדיסלו- בן דודו של קסובון, בחור שהפתן, צעיר ונמרץ שלא רוצה ללמוד ומחפש עבודה וכיוון בחיים. טרשיוס לידגייט- צעיר נמרץ ואידאליסט הבא ממשפחה אצילה ונוסע לפריס ללמוד רפואה, בשביל לחזור למולדת האנגלית ולשנות אותה ואת המתן לחולים. רוזמונד ופרד וינסי- שתי אחים צעירים ונאים למראה המעוניינים בלימודים יוקרתיים וניהול חיים ומעמד אצילי ככול האפשר. האנטיתזה שלהם- מרי גארת'- הבת של כ'לב וסוסן גארת' , אישה פשוטה הבזה לכמרים ורוצה לתרום לקהילתה ולמשפחתה.

ספר ראשון- העלמה ברוק:

"כשיצאה דורותיאה מעל פניו הרהר בינו לבינו כי אכן אמר דברים כדרבנות: הוא גולל לפניה באורח ברור ומפורש את הסכנות הכרוכות בנישואים. וכך אף חובתו לעשות אבל אם אמורים הדברים במתן עצת-חכם לאנשים צעירים- הרי שום דוד, ואפילו הרבה מאוד במסעות, קלט כול רעיון של חידוש, וסעד בחברת אנשי שם שכבר הלכו לעולמם, לא יוכל להתיימר להיות הפוסק איזו ברית-נישואים תימצא מוצלחת יותר לנערה צעירה המעדיפה את קוסובון עפני צ'אטאם. קיצורו של דבר, נפש האשה הריהי בעייה, אשר כיוון שמר ברוק עמד לפניה אובד עשתונות, סברה שאינה סבוכה פחות מעניין הסיבובים של מוצק לא-סימטרי"
(ע"מ 42).

דורתאיה- הגיבורה היפה והאידאליסטית של הרומן מקבלת שתי הצעות נישואים- מסר ג'יימס צ'אטם וממר קוסובון:

"היא צעירה מדעת מה מוצאת חן בעיניה. האפוטרופוס שלה חייב להתערב. אסור לו להרשות שייעשה הדבר בפזיזות כזאת"
(..) "אבל תן דעתך על קוסובון", אמר סיר ג'יימס בשצף קצף. "הוא וודאי בן חמישים, ומסופקני אם היה מעודו יותר מצל של גב. ראית את הרגליים שלו?" (ע"מ 66).

ג'יימס צ'אטם מתרעם לאחר שדורתאיה בחרה להינשא לקוסובון הזקן, שמבוגר ממנה בעשרות שנים. היא שואפת לדעת כמה שיותר ולהיות אשה של אדם ברומו של עולם. ג'יימס צ'אטם בקטע המצוטט מנשא למנוע את הנישואים דרך כהן-המחוז, שבתגובה משלח אותו כמו שבא.
גם האזהרות מפי דודה ארץור ברוק ואחותה סיליה בדבר נישואים חסרי תשוקה לא משנים את דעת דורתאיה. בהמשך החלק הראשון מסופר על לידיגייט המחפש את האשה האידיאלית וקונה קליניקה במידלמארץ' והחלק הראשון נסגר במעעלי משפחת וינסי- כאשר פרד וינסי ואחותו רוזמונד רוכבים מאחוזתם למרפאה של פדרסטון הזקן, שם נפגשים האחים בפדרסטון ומרי גררת'- העובדת עצלו בתור אחות. פרד ניפצע וצריך את טיפולו של פדרסטון, ששואל אותו שאלה של כבוד עודות כספיו של פרד ושל משפחת וינסי, רצה שמועה שפרד הצעיר והמרבה להתהולל כבר כתיו צוואה, בא הוא לא מוריש דבר למשפחתו.
ספר שני- "זקנים וצעירים":

"כוונתי למה שאמרת על הצורך לדעת גרמנית-כלומר, לשם הנושאים שמר קאסובון עוסק בהם. הרהרתי בדבר; ונראה לי כי אדם מלומד כמר קאסובון בוודאי שיש לפניו אותו החומר שיש לחוקרים הגרמנים?- לא כן?
(..) "לא דווקא אותו החומר",אמר ויל, ובדעתו להיות זהיר בדיבורו, "אין הוא מזרחן" יודעת את".
(ע"מ 202).
בערח-הדבש בין דורתאיה לקאסובון הם נוסעים לרומא. שם קאסובון עסוק במחקרו ודורתאיה נשארת לבדה. היא פוגשת בוויל לאדיסלו- בן דודו של מר קסובון. הצעיר הנאה שמחפש את עצמו מספר לדורתאיה שגר עצל קוסובון ומבין בכתבים עתיקים בעצמו- בזכות לימודיו בגרמניה. כן הגרמנים באותה תקופה הם הפורצי-דרך בתחום, וקוסובון לא יודע גרמנית וכלל לא מתעניין במחקר עדכני ולא בקיא בתחום המחקר שמתיימר לחבר. דורתאיה רבה עם וויל, למרות שמכאן היא מגלה שמסירותה לקאסובון ומחקריו אבודים מראש.

ספר שלישי- "המתנה למוות":

"סיליה! קרה משהו?" אמרה דורותאיה בנעימה מלאה רגש אחות. יש לך באמת חדשות חשובות לספר לי?"
"זה היה משום שאת נסעת,דודו, ואז לא היה לסר ג'ימס עם מי לשוחח מלבדי", אמרה סיליה, ושמץ קונדסיות בעיניה. "אני מבינה. הדבר הוא כפי שקיוויתי והאמנתי"(..) שנישואיה של סיליה נראו עתה דבר רציני יותר מאשר קודם.
(..) "אני באמת חושבת כי לא יכולת למצוא בן-זוג מוצלח יותר,חתולי. סר ג'יימס הוא אדם טוב,הגון", אמרה דורותיאה בחום". (ע"מ 251-50).

"דבריך אלה מאשרים את דעתי שלי", אמר לידגייט . סבורני כי מתפקידו של רופא למנוע ככול האפשר נקיפות-לב ממין זה . אבל אני מבקש ממך לשים לב כי מחלתו של מר קסובון היא דווקא מסוג זה שקשה ביותר לפסוק בו. ייתכן כי יחיה חמש-עשרה שנה ויותר, ולא בבריאות גרועה הרבה יותר מאשר עד כה"
(ע"מ 261)

בחזרת הזוג קוסובון הטרי למידלמארץ', אחותה סיליה מתארסת לסר צ'אטם ג'ימס. אדוארד קסובון קיבל התקף לב, קראו לרופא לידגייט והוא מספר לבקשת דורותיאה על מחלתו...

"אילו טפשים מטופשים. את שמעי,עלמתי השעה שלוש בבוקר, דעתי צלולה ואני שולט בכל חושי ככול ששלטתי אי פעם בימי חיי. אני בקי בכול פרט ופרט באשר לרכושי, ואיפה הכסף מושקע, וכן הלא. והכינותי הכל כדי שאוכל לשנות את דעתי, ולעשות בסוף מה שאני רוצה. את שומעת עלמתי, דעתי צלולה.
"ובכן אדוני?, אמרה מרי חרש.
"כתבתי שתי צוואות, ואחת מהן אשרוף. ואת תעשי מה שאומר לך. זהו המפתח לתיבת הברזל שלי, בארון שם. ואת דחפי בחוזקה בצד לוח-הנחושת למעלה עד שיתר כמו חץ; אז תוכלי לתקוע את המפתח במנעול הקדמי ולסובב. עשי זאת מיד; והוציאי את המסמך העליון- צוואתי- בדפוס גדול".
"לא אדוני", אמרה מרי בקול תקיף, "לא אוכל לעשות זאת".
(ע"מ 285-84).

מר פדרסטון העשיר גוסס. ג'ורג' אליוט מכניסה קטע בתחילת כול פרק- קטעים של שקספיר, פסקל, ג'ון מילטון, ג'פרי צ'וסר ורבים אחרים. הפרק על גסיסתו של פדרסטון נפתח ב:
'סגרו עיניו, משכו הוילאות;
ולהתיחד בהרהורים נלכה

בפרקים האחרונים לסוף החלק השלישי- ברור שיעסוק במותו של מר פדרסטון- אחיו באים לאחוזה. השמועות במידלמארץ' אומרות שפרד וינסי עתיד להתעשר מירושת אחוזתו. מרי גארת' ישרת האופי והצנועה שעובדת כמשרתו מסרבת לטובות הנאה והתעשרות מבקשתו של פסרסטון הגוסס. לבסוף היורש הוא איזה רחוק משפחה מפתיע וכמעט כולם לא מקבל סנט.

ספר רביעי- "שלוש בעיות של אהבה":
"אני חוששת כי אבא אינו מרוצה ביותר מאירוסינו", הוסיפה רוזמונד כמעט בלחישה:
"ואמש אמר כי החליט לדבר אתך ולומר לך כי צריך לבטל אותם".
ואת תבטלי"? אמר לידיגייט בתוקף פתאום- בכעס כמעט.
"לעולם איני מבטלת דבר דבר שאני רוצה לעשות", אמרה רוזמונד,
(..) "עכשיו מאוחר מדי לאביך לומר כי צריך לבטל את אירוסנו. את בוגרת, ואני תובע את זכותי עלייך.
(ע"מ 315)

באהבה הראשונה בחלק הרביעי לידגייט דל-האמצעים לא מוצא חן בעייני מר ומרת וינסי, כשהוא מבקש את יד בתם היפה רוזמונד. כעמור הם יתחתנו, כאשר לידגייט יאלץ להשכיר בית גדול למגורם ולקנות רהיטים וחפצים רבים, נוסף לזאת הקליניקה הלא רווחית שלו (כאשר לידיגייט לא מנפיק מרשמים- דרך עיקרית של רופאים באותה תקופה להשתכר).

האהבה השנייה:
"כן; הוא הראה חוש צדק בעיני משפחה. מעשה מתועב היה זה, שנישלו את סבתי מהירושה משום שנישאה נישואים שאינם הוגנים כלשונם, אם כי לא היה בבעלה שום פסול חוץ ממה שהיה פליט פולני שהשתכר ללחמו משיעורים פרטיים".
(ע"מ 328).

בעודו בבגרותו, נתמך כספית וויל לאדיסלו בדודו אדוארד קסובון, לאחר שהמשפחה נישלה את סבתו ואימו מן האחוזה לאחר נישואים לא יאים בעיינם.

"זו נקודה שרציתי להזכיר לפניך-אחת הסיבות שביקשתי לשוחח אתך ביחידות. מר ברוק מציע שאשאר בסביבה הזאת. הוא קנה את אחד העיתונים המקומיים במידלמארץ', רצונו שאני ינהל אותו וגם אעזור לו בעניינים אחרים".

מר ברוק הולך לרוץ לראשות המחוז במידלמארץ', בכדי להשיג את מטרתו קונה עיתון מקומי ומציא את הניהול לוויל לאדיסלו.
"הייתי רוצה מאוד שתישאר כאן", אמרה דורותיאה מיד, בפשטוט,ובלא פקפוק כפי שדיברה ברומא.
(..) אם כן, אשאר כאן", הוסיף לאדיסלו
(ע"מ 330).

קשר רומנטי לאחר המריבה ברומא מתרכם בין וויל לדורותיאה.

אהבה שלישית:
"המכתב היה מאת סר ג'ימס צ'אטם, שהציע למר גארת את ניהול אחוזת המשפחה בפרשיט ובמקומות אחרים, והוסיף כי סר ג'ימס נתבקש על-ידי מר ברוק איש טיפטון לבדוק אם יהיה מר גארת נוטה לחזור ולקבל עליו בה בשעה את האחריות לנחלה בטיפטון . הברונט הוסיף במלים מלבבות ביותר כי הוא באופן אישי יהיה מרוצה עד מאוד להראות את אחוזת פרשיט וטיפטון מנוהלת ביד אחת, ותקוותו היא להראות כי התמנות כפולה זאת יהיה אפשר לקיימה בתנאים הרצויים למרת גארת, והוא ישמח לראות בפרשיט הול ביום המחרת בשתים-עשרה". (ע"מ 359).
משפחת גארת הקצרה במזומנים תכננה לשלוח את מרי הצעירה להיות מורה לתלמידות בעיר הרחק ממידלמארץ', עתה שאביה של מרי זוכה לניהול שתי אחוזות:

"לא אמר כ'לב ברצינות; "אני חושב שהייתי יכול לעשות דבר גדול לטובת פרד וינסי. כריסטי הלך, אלפרד ילך בקרוב, וחמש שנים יעברו עד שיהיה ג'ים מוכן לחיי המעשה . אני הצטרך לעזרה, ופרד היה יכול לבוא וללמוד על טיבם של הדברים ולפעול בהדרכתי, ואפשר ימצא בכך תיקונו כאדם מועיל, , אם יסתלק מעיני הכהונה
מה דעתך? (ע"מ 366)

סוזאן אשתו אומרת לו שבני משפחת וינסי לא ימצאו זאת חן. אך העבודה לצד פרד וינסי תאפשר להוציא לפועל את חיזוריו לביתו- מרי גארת'.

ספר חמישי- היד המתה:

"אבל כאן- במקום כמו מידלמארץ'-בוודאי יש הרבה לעשות". "עוד יש לעשות הכל", אמר לידיגייט במרץ פתאום. "ובית החולים הזה הוא מלאכת תפארת, שכולה בזכות מאמציו של מר בולסטרוד, ובמידה רבה בזכות כספו". (..) "מה הסיבה?" אמרה דורותיאה בפתיעה תמימה.
"בעיקר העובדה שמר בלוסטרוד אינו מקובל על הבריות ראשית כל. חצי התושבים כמעט מוכנים להטריח עצמם במיוחד כדי להכשילו" (ע"מ 391).

דורותיאה מייעדת את מאמציה וכספה לאחר שהפרויקט של בעלה קסובון לא ייצא לפועל, לבניית מחלקה למחלות מדבקות בבית חולים במידלמארץ'. מר בולסטורד שניהיה בעל האחוזה סטון-קורט (ש15 חודשים בלבד הייתה לפני של מר פדרסטון המנוח) והוא בנקאי עשיר בעל סודות אפלים. גם לידיגייט וגם מר בולסטרוד הם שנואי נפשם של הצדקנים של מידלמארץ'.

"אבל הבה ניגש לעצם העניין. ענין תשלומיך הריבעונים אינו רצוי לי. אני אוהב חופש.(..) לבסוף עמד מול ואמר, "שמא מה שאגיד לך! תן לנו מאתים- זה בצניעות, עליך להודות- מואני אסתלק"
(ע"מ 470).

ג'ון ראלפס- 'ביד המתה'- סוחט את מר בולסטרוד על סודות התעשרות שלו ומאיים לחזור ולחשוף את כול הסודות.

ספר ששי- "האלמנה והאשה":
"אותה אם היתה לאשתי", אמר בולסטרוד, ולאחר הפסקת רגע הוסיף, יש לך תביעה עלי, מר לאדיסלו:
כפי שאמרתי קודם, לא תביעה משפטית , אל תביעה שמצפוני מכיר בה. אני נחלתי עושר עקב אותם נישואים- תוצאה שמן הסתם לא הייתה באה- בוודאי לא באותה שיעור- אילו יכלה סבתך לגלות את בתה, בת זו, למד אני , אינה בחיים עוד!".
(..) "משאלתי היא, מר לאדיסלו, לכפר על עוון המחסור שידעה אמך. אני יודע שאין לך רכוש, רצוני לספק צרכך בעין יפה מכספים שמן הסתם כבר היו מצויים ברשותך אילו סבתך בטוחה כי אמך בחיים ואילו מסוגלת היתה למצוא אותה". (ע"מ 549).

וויל לאדיסלו דוחה בבוז את מר בולסטרוד והצעתו לדבר כפרה. העיתון בו עבד נמכר והוא עוזב את מידלמארץ'. שם החלק 'האלמנה והאשה' בא לתאר את דורותיאה האלמנה שבתור אישה חושקת בוויל לאדיסלו.

ספר שביעי- "שני פיתויים":

"הסברתי לך אז את הדבר, יקירה. זו הייתה רק ערובה, ופירוש הערובה שיש כאן חוב. ואת החוב הזה צריך לפרוע בחודשים הקרובים שאם לא כן ימכרו את הרהיטים שלנו. אם ייקח פלימדייל הצעיר את הבית ואת הרהיטים שלנו , נוכל לפרוע את החוב , וגם כמה חובות אחרים, וניפטר ממקום שהוא יקר מדי בשבילנו .
(..) "לעולם לא הייתי יכולה להאמין כי תרצה לנהוג באופן שכזה".
(ע"מ 573).
למורת רוחה של רוזמונד, לידיגייט בעלה מתכנן לפרוע את חובו. לידגייט- מהמר ושותה לשוכרה בעוד משלח ידו כרופא בבי"ח של בולסטרוד מתבדה ונישואיו האפורים לרוזמונד הנרקיסיסטית והנהנתנית ונמצא לאורך החלק השביעי בפאב ב'דרקון הירוק' .

הפיתוי הראשון- של מר בולסטרוד לא לפגוע בראלפס שחוזר למידלמארץ' לסחוט אותו.
"ברגע זה נתחוור לו כי האיש הזה נשען רועד על זרועו נתן לו את אלף הליטרות כשוחד וכי משהו מן הטיפול בראלפס שובש מתוך כוונות זדון". (ע"מ 639).

הפיתוי השני – לא לקחת את הכסף לחוב מבולסטרוד, לידגייט תומן ידו בצלחת...
רוזמונד תרצה לעזוב את מידלמארץ' כדי שמעמדה לא ייפגע אחרי שלידגייט מסתבך בפרה של מות ראלפס ולקיחת השוחד. כול מידלמארץ' על הרגלים לאחר ששמועות טוענות שבולסטרוד רצח את ראלפס החולה חסר הישע ולידגייט הרופא השנוא במידלמארץ' לקח ממנו כביכול שוחד כדי לתת לו רעל.
ספר שמיני ואחרון- "שקיעה וזריחה":

"האין זאת, כי עכשיו הסתלקת סוף-סוף מן המחשבה על מגורים במידלמארץ'. אני איני יכולה להישאר כאן. הבא נלך ללונדון. אבא, וכן כל אחד, אומר כי מוטת שתלך. אם הוטל עלי לשאת בייסורים כאלו, הדבר יהיה קל יותר במקום אחר" (ע"מ 665).
לזוג-לידגייט-רוזמונד וינסי לא נותר ברירה אחרי הפרשה והם יצטרכו להתחיל מחדש בלונדון.

"לא אוכל להציע את עצמי לשום אשה, אף אם לא יהיו לה מותרות לוותר עליהם"
(..) "נוכל לחיות יפה מאוד על מה שיש לי- זה יותר מדי-שבע מאות לשנה- אני צריכה כל כך מעט- לא שום בגדים חדשים- ואני אלמד כמה עולה כול דבר" (ע"מ 710-9).

דורותיאה משכנעת את וויל לאדיסלו להינשא לה.

ב"נעילה" בסוף הספר מספרת ג'ורג' אליוט מה עלה בשלושת הזוגות המרכזיים המידלמארץ'-
וויל לאדיסלו – דורותיאה, לידיגייט- רוזמונד וינסי ומרי גארת'- פרד וינסי במרוצת השנים.

"מידלמארץ'"- נחשב לאחד הרומנים האהובים והטובים של הספרות האנגלית. העלילות המקבילות, על הצד החברתי והאפל לצד מעשיות רומנטיות, וכול זאת בתקופת הרפורמות של 1832 הרלוונטיות לרפורמות במדינה שלנו במאה ה-21 .

רומן מעולה ופורץ דרך, מומלץ לחובבי ספרות ויקטוריאנית ומטיבי לכת.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על מידלמארץ' (דביר 1985)