קראתי את הספר ביום כיפור
הסיפור הראשון נותן ישר בעיטה לבטן והיה ברור לי מהתחלה שאחיה השתלטן התעסק איתה כילדה באופן מיני חריג .
תיאור שלא אתפלא אם הוא די תואם את המציאות במשפחות מרובות ילדים שבהן חסר אב והאם עסוקה בפרנסה והתייחסותה לילדיה היא בהתאם לתרומתן למאמץ
הכלכלי במשפחה ולכן קל לה להעלים עין מהמתרחש בביתה .
יפה כתבה סגל לקראת סוף הפרק שאלה שהפסיכיאטר שאל את הגיבורה "האם את בטוחה שאמך לא ידעה ? "
כואב לדעת שחשדה באחיה שמתעסק עם ביתה שלה אבל לא עזרה אומץ להפסיק את מעשיו ורק בדור השלישי עשתה תיקון ,קצת מדי ומאוחר מדי .
אבל אלו החיים והיא שיקפה אותם במדויק בצורה ישירה ולא קלה .
הנובלה השנייה עוסקת בקצינה נשואה שמצידה סבלה מהורים מעורבים יתר בחיי ביתם שכיוונו אותה למסלול חיים שאינו תואם את רצונותיה ושאיפותיה .
דור שלם בישראל חווה את מעורבות ההורים החודרנית הזו שמצדם רצו בטובת ילידיהם רק לא הבינו שעשו להם נזק .
כיום המצב השתנה בארץ וכבר לא עושים "תואר בשביל ההורים"
בסיום הפרק היא משתחררת הן מבעלה , הן מכבלי הוריה , מעבודתה כקצינה ממורמרת , מרצונה שלה להביא ילד באופן עצמאי למרות המגבלה הביולוגית שממנה סובלת
ובעיקר חווה חופש בהגדרה אהבתה ומודה בכך שהיא נמשכת לנשים .
הנובלה השלישית עוסקת בעומר (מילר?) שף מצליח שלמד בישול בצרפת והסתבך בפרשיית אהבים הן למורתו לבישול והן לבתה הצעירה במודע או שלא במודע .
עומר גם סבוך בחיי יום יום דוחקים וקשים, ניהול מסעדה, גידול בנו הצעיר ונישואין על גבול המפורקים.
בסיום הפרק קושרת אורלי בן בת הגיבורה מהנובלה הראשונה לבין גיבור הנובלה השלישית סוג של סגירת מעגל בסגנון "העבר את זה הלאה"
כלומר עומר עושה תיקון על ידי הענקת סיוע לבתה השבה מחיים בניכר של הגיבורה הראשונה
היה חסר לי גם סגירת מעגל שכזו עם דמות מהנובלה השנייה וחבל .....אפשר היה לשזור מלא רעיונות
הכתיבה של סיגל לעיתים קולחת ולעיתים עייפה בפרטים , אישית נדמה לי שעומס פרטים מעיד על חוסר יצירתיות ורצון להוסיף קוסמטיקה .
זה לעיתים עובד אבל לרוב לא משרת את האינטרס ועשוי להבריח קוראים .
סה"כ ספר שווה קריאה למי שמוכן להתמודד עם תיאורים לא קלים של מציאות וקצת עומס תיאורים מעייף .














