“ניצוץ בחשכה

המורה שלי חנה גרשוני, הודיעה בכיתה, הודעה דרמטית, "ציפורה זיד, אשתו של אלכסנדר, ממייסדי השומר, נפטרה. ללוויה המתקיימת היום, כולם מתייצבים בבית הקברות של השומרים, הנמצא בפאתי הקירייה שלנו, על גבעת שייח' אבריק, (כמו השיר) המשקיפה על עמק יזרעאל."

היום הנחיה כזאת לתלמידי כיתה ו' כלל לא הייתה עולה על הדעת. אבל עובדה, את הלוויה הזאת ואת ציפורה זיד, אני לא שוכח, כמיתולוגיה ישראלית, שהמחנכת שלי, הצליחה לספר לי ועליה להשתית את הערכים שלי. עובדה, מאז אני תמיד חוזר לעולם גיבורי ילדותי ובעיקר לגיבורות.

אילה דקל, בספרה רסיסי לילה, בהוצאת שתיים הנפלאה, כותבת על גיבורה אחת מקרב העלייה השנייה, חיותה בוסל, האישה שהייתה ממקימות קיבוץ דגניה, ומנהיגת פועלות.

את קורותיה של חיותה, חושפת דקל, באמצעות הגיבורה השנייה של עלילת סיפרה, יערה, היסטוריונית צעירה, בת תקופתנו, הנמצאת בראשית דרכה האקדמית כחוקרת ומרצה, הנאבקת להכרה ולתקן, ומחפשת נושא מחקר, שאיתו היא תוכל גם להזדהות מבחינת האג'נדה הפמיניסטית שלה. היא נשואה ואמא לילד קטן, חיים הדורשים תמרון כמעט בלתי אפשרי, בין מחויבויות שונות ולעתים סותרות (קריירה, או משפחה).

היא מרצה בקורס, על נשים פורצות דרך, בו אחת התלמידות שלה מקיבוץ דגניה, מסבה את תשומת ליבה, כי מהקורס שלה, חסרה דמות חשובה: חיותה בוסל, שיומנה נמצא בארכיון הקיבוץ, וידוע לכל מי שגדל בקיבוץ זה.

יערה, מתחילה לחקור את יומנה של חיותה. היא מגלה בו נושא מחקר מרתק על נשים שנאבקו על מעמדם בחברה המהפכנית, והיו שותפות לקשיים ולייסורים שאיתם התמודדו חלוצי העלייה זאת, כמו העובדה שגם החלוצים וגם האיכרים המועסקים, לא אפשרו לחלוצות להיות פועלות בשדות.

במקביל, להיסטוריה הרחוקה, יערה מבקשת להתחקות אחרי השורשים שלה עצמה, על הסיבות שאביה עזב את אימה בילדותה. כעת אימה חולה. היא נאלצת לתמוך בה רגשית, ולהיות מעורבת בחייה, על אף העובדה שאימה מאוד עצמאית ודעתנית, נסיבות המציפות רגשית את יערה. יומנה של חיותה בוסל, מהווה ליערה, מקור השראה ליכולתן של נשים להתמודד עם קשיים ואתגרי חיים.

דקל, כותבת בסגנון קולח, משלבת ברומן באופן נכון, קטעי יומן מקוריים של חיותה בוסל, הכתובים בשפה יפה: כמו הקטע הבא: " גם בחיים האפלים, החשוכים, יש קורטוב אור ואהבה הנותן כוח להתקיים בעולם הזה."

א.ז. גורדון כתב לחיותה, מכתב ניחומים באבלה: ".. חיי חיותה...בשביל האדם והחי. חיי בשביל החיים." (א.ד. גורדון , תרפ"א) גורדון, מספק נחמה בעובדה שלחיים יש כוח משלהם, וניתן להמשיך ולצמוח מתוך השכול, גישה הרלוונטית למציאות חיינו כעת.

דקל, היא סופרת העוסקת בטקסטים יהודים, באופן שהיא מעניקה מקום לכתביו של א. ד, גורדון, וליומנה של חיותה בוסל, בכדי לעצב יהדות שונה ומעוררת השראה, בכך דקל, מעניקה לנו כתיבה מאוד ייחודית ורלוונטית.

דקל, בסוף הספר מתייחסת למקום האישי בו פגש בה הסיפור של חיותה בוסל, על רקע המלחמה הנוכחית, המשתוללת בחוץ, "בתוך המציאות השבורה הזו אני צוללת שוב לתוך עולמה של חיותה והיא הכוח לשרוד את היום הבא ומזכירה לי שיש חיים מעבר להררי הקושי והכאב."

על אף שעברו שנים רבות, מהימים בהם נכתב יומנה של חיותה, דקל, מצליחה להראות כי תכונותיו האנושיות של אדם, כמו חיותה, יכולות להוות השראה למה שאנחנו, כואבים, אוהבים ומתגעגעים. רומן שהצליח לעורר בי אופטימיות ותקווה שאנחנו נוכל, על אף הקשיים והחושך, לצמוח מתוכם. ספר מנחם ומעורר השראה לימים אלה.”

“במהלך קריאת הספר צללתי במי כנרת ויצאתי בתחילת המאה ה20.
וממש ככה צללתי אל תוך תקופה מרגשת של חלוצות וחלוצים, והכרתי את חיותה בוסל, דמות שלא הכרתי מעולם, אישה אמיצה בעלת כוחות נפשיים עצומים.
בדרך כלל שאני שומעת סיפורים על תקופת החלוצים אני שומעת על הגבורה, ועל העבודה הקשה ועל החקלאות, הספר בהחלט מעביר את החוויה הזאת בצורה נפלאה אך הוא מעביר בצורה יוצאת דופן את הרגשות ואת מעמקי הנפש והתודעה של החלוצים ובעיקר של החלוצות. בעזרת הגיבורה חיותה בוסל (שאני בהחלט הולכת ללמוד עליה ולעשות טיול מורשת בכנרת בעקבותיה) ובעזרת דמות עכשווית של יערה מרצה וחוקרת באוניברסיטה הסיפור מכניס לתוכו את אוירת המתח, מהם שורשיה של יערה? מה יעלה בגורל אמה? מה הקשר בין יערה ואמה לחיותה ויוסף בוסל?
ממליצה מאוד מאוד לקרוא את הספר.
הלכתי לשכשך במי כנרת”

“על אילה דקל כבר שמעתי בעקבות הספר שהיא הוציאה לילדים ספרות תלמודית, ועל היערבות שלה בארגון בינה, התרשמתי מאוד החלטתי לתת הזדמנות לספר החדש שלה. הספר מגולל את סיפורה של יערה מרצה באונברסיטה להיסטוריה שמחליטה לעשות מחקר על חיותה בוסל שהייתה אשת חינוך עבריה ופעילה ציונית חברתית שעלתה מבלרוס לישראל בעליה השנייה עם בעלה יוסף ומחליטה לשבת בדגניה ליישב אותה.היא מגשרת בין שתי הגיבורות יערה- המרצה להיסטוריה לבין חיותה-אשת חינוך עבריה שעלתה מאירופה לישראל. שתיהן גיבורות, המהוות כוח נשי. במקביל סיפורה של יערה והקשרה לדגניה וחיפוש אחר אביה. מאוד נהנתי מהספר, והרגשתי סימבוליזם דומה לבין ספריה של נוגה מירון על חירות.מה שהתאכזבתי שהייתי רוצה שהספר יהיה קצת יותר ארוך ולא 200 עמודים.
גם הרעיון לשם של הספר שנקרא ''רסיסי לילה''-תקופה של רסיסי אור בתקופה חשוכה, או בנוסף לכך דמות ציונית שממשיכה את שושלת הציונות.”

“רסיסי לילה הוא רומן מרתק שמחבר בין שני קולות נשיים משתי תקופות שונות: חיותה בוסל, חלוצה מראשית המאה ה־20
ויערה – מרצה צעירה להיסטוריה, בת ימינו.
הסיפור נע בין היומנים של חיותה, שמתארים את חיי החלוציות בארץ, את המאבק לשוויון בין המינים ואת חוויית ההקרבה האישית,
לבין עולמה של יערה, שמתמודדת עם אתגרי משפחה, קריירה ושאלת זהות.
דרך המפגש הזה נוצרת הקבלה מרתקת בין נשים שחיפשו את קולן בעבר לבין נשים שנאבקות על מקומן גם בהווה.
סיפור מרגש על זהות, שורשים ונשיות – אז והיום.
מומלץ בחום”