ביקורת ספרותית על שירת סרטני הנהר מאת דליה אוונס
ספר בסדר

---

פעם קראתי ספר בשם "הילדה שנשארה לבדה", על ילדה שלא ברור בת כמה היא, שש או תשע, שנשארת לבד בעיר בדירה פריזאית בזמן שאמא שלה הלכה לחפש עבודה והתעכבה מלחזור. בינתיים הילדה הסתדרה די טוב עם עצמה ועם קצת עזרה מחברים עד שאמה חזרה והן התאחדו באושר אך לא בעושר עד עצם היום הזה. כמו תמיד באגדות.

מה זו אגדה? סיפור חלומי שממוקם מחוץ לזמן ומחוץ למקום, שובר את קירות הרציונל ופונה לרגש, ואף על פי שיש סיבוכים בדרך וקונפליקטים לא פשוטים, הסיפור מסתיים בצורה טובה ונותנת תקווה, והכל בא על מקומו בשלום.

מה יותר מעורר את הרצון לאגדה מהחלום הקטן הזה של כל ילד, להישאר ממש ממש לבד, בלי הורים ובלי מבוגרים ובלי תרבות סובבת שתחליט איך אוכלים ומתי, כמה מתרחצים ובאיזו תדירות מחליפים בגדים. מבילבי בת גרב ועד מוגלי ילד הג'ונגל, זה חומר בסיסי שעליו בונים אגדות. ועם כל הרצון הטוב, זו בסיס אגדה שאין לו ממש במציאות. ילדים שננטשו ונזנחו יכולים אולי לשרוד כשהם בחבורה, וגם זה רק מגיל הקרוב לגיל ההתבגרות. גורי אדם בני שש או שבע שנשארים לבד - הם לא שורדים.

מעשה בילדה קטנה בביצות של קרוליינה הצפונית, שהוריה קראו לה קתרין דניאל קלרק והאחים שלה, כשעוד היו איתה, קראו לה קיאה. מעשה במשפחה שמתפרקת לאיטה, תחילה האם הולכת, ואז האחים ולבסוף נשאר האב השיכור הנעדר לפרקים עד שאינו חוזר, וקיאה נשארת ממש ממש לבד. ולמי ששואל איפה אנשי הכפר, איפה פקידי הרווחה והסעד, איך זה שילדה נשארת לבד, נספר שהילדה הזאת היא מאוד חכמה וערמומית, מצליחה לשטות בכולם, לספר שקרים פה ושם, לברוח אל מעמקי הביצה כשצריך ולחמוק מכל מגע עם מבוגר. רק זוג שחורים יודעים לעזור לה, אבל האנשים שחורים, הילדה לבנה וזה זמן ומקום של הפרדה גזעית חריפה, אז הם לא מאמצים אותה אלא רק עוזרים לה מרחוק. הילדה לומדת להכין לעצמה אוכל ולדאוג לשאר הצרכים שלה, ובזמן הפנוי היא גם לומדת לצייר, לקרוא ועוד ועוד. כשהיא מתבגרת נכנסים גם נערים לתמונה, והסיפור מסתבך. אבל זו עדיין אגדה.

דליה אוונס עוד הגדילה לעשות ושזזרה את אגדת "הילדה שנשארה לבדה" עם מיתוס שקרי נוסף, הוא "הפרא האציל". כתוב טוב, עם המון תיאורי טבע ותחושות אמיתיות, מעגל רק דמות אחת, היא דמותה של קיאה, ומשטיח ואפילו מוחק את האחרות. ועם כל ההנאה מהאווירה שנוצרת, חוסר האמינות הכולל מאפיל ולא מאפשר להנות עד הסוף מהסיפור הזה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על שירת סרטני הנהר