ביקורת ספרותית על שתיקה פרסית מאת שרה אהרוני
ספר בסדר

---

שמעתי וקראתי הרבה ביקורות טובות על ספריה של שרה אהרוני ומכוון שכך, החלטתי להתחיל את ההכרות שלי אתה עם ספרה שתיקה פרסית.

אני חייב לומר כי ההתחלה היתה מבטיחה. סיפורה של אירן בהחלט מענין ומה שקרה שם בסוף תקופת השאה ועם המעבר לשלטונו של חומייני, הוא סיפור מרתק עוד יותר. חלק מהמאורעות ההיסטוריים עליהם מספרת לנו הסופרת, זכורים לי היטב מזמן התרחשותם: בריחתו של המלך מהמדינה, נדודיו בין ארה"ב פנמה ומצרים, משבר בני הערובה האמריקאים והחשש לגורל יהודי אירן.

הסופרת מייטיבה להעביר לקורא את אוירת הפחד בקרב הקהילה היהודית באותם ימים קשים, את החשש והתקווה לעתיד טוב יותר, את ההווי המשפחתי של היהודים וכל זאת על רקע האימה ברחובות טהרן הבירה: שפיכות דמים מיותרת לחלוטין, הטרדות של נשים ונערות, תקיפה של ארמונות ומוזיאונים, ביזה של חפצי אמנות ואוצרות יקרי ערך, וחוסר כבוד לכל מה שנראה בעייני תומכי חומייני כמזוהה עם משטרו הישן של השאה.

עד כאן נפלא. ואז מתחיל החלק השני בו מתואר המסע הארוך של משפחתה של פרי לארץ הקודש. המסע כולל תלאות, אכזבות, חששות ובעקר הרבה קשיים פיזיים ונפשיים כאחד. אלא שלכל החלק הזה של הסיפור לא הצלחתי להתחבר. לעיתים התיאורים נראו לי ארוכים מדי, מתישים, לא ממש אמינים וכנראה שמשהו כאן התפספס וחבל, כי הפוטנציאל לסיפור טוב קיים.

3 כוכבים בסולם גורן. למרות האכזבה החלקית, נראה לי שאקרא גם את אהבתה של גברת רוטשילד.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על שתיקה פרסית