• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

מאת אלנה פרנטה

הביקורת של בר

תמונה של בר
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

מאת אלנה פרנטה

הביקורת של בר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של בר
הוצאה לאור:הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה:2019
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מורי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 5 שנים

“WTF?! לעיתים רחוקות אני משתמש בנוטריקונים אינגליזמים כדי להביע משהו. הפעם הנוטריקון הזה היה במקומו.”

2/7
ביקורות על חיי השקר של המבוגרים
הבאה
שרית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•2 דקות קריאה

"לשקר אהבתי יותר ויותר, עכשיו חשתי שהתפילה וסיפור השקרים מעניקים אותה נחמה."

קניתי את הספר הזה לפני מספר חודשים אבל איכשהו הצלחתי לדחות את הקריאה בו פעם אחר פעם. עדיין לא קראתי אף אחד מספריה של פרנטה אבל צפיתי בסדרת הטלוויזיה "החברה הגאונה שלי" והתאהבתי קשות. כמובן, יש אשר יגידו שהספר והסדרה לא זהים בתכלית, שהסדרה לא מייצגת שום דבר מהספר וכו וכו... אבל אני הערצתי את השחקניות הראשיות בנות החמש עשרה שהפגינו יכולות משחק מדהימות, אהבתי את המשחק האיטלקי הגרנדיוזי ונסחפתי לעלילה. שעות ישבתי וצפיתי בסרטונים מאחורי הקלעים, נפעמת משיטות המשחק והבימוי. אני חושבת שדחיתי את הקריאה פשוט מאוד, כי פחדתי להתאכזב. פרנטה, בבקשה אל תאכזבי אותי!

ג'ובאנה, נערה צעירה כבת שלוש עשרה, שומעת את אביה מספר לאימה שהיא נעשית מכוערת ודומה יותר ויותר לדודה ויטוריה. ג'ובאנה, שיודעת שדודה ויטוריה היא הסמל להתגלמות הרוע במשפחה וכל חייה שמעה עליה רעות, מפתחת אובססיה לפרצופה שמתעצב עם גיל ההתבגרות ומתפללת בליבה שהיא אינה דומה לדודה המרשעת. לבסוף, כדי להשתיק את פחדיה, ג'ובאנה מחליטה להיפגש עם דודה ויטוריה. מכאן מתגלגל רצף של אירועים הקושרים את השתיים יחדיו. ג'ובאנה, נערה חמודה ועדינה שכל חייה הוריה עטפו אותה בצמר גפן, ודודתה ויטוריה, אישה בהמתית גסת רוח וחסרת רסן שנשארת מעט אניגמטית. דמותה מוצגת כספק מכוערת ספק יפה הן מבחינה חיצונית והן מבחינה פנימית, אך היא משדרת חוזק ועוצמה כאישה ועל כן מושכת את סקרנותה של אחייניתה.

הספר כתוב בצורה פשוט נפלאה. עמודיו נקראים בזה אחר זה והסיפור תפס אותי מהרגע הראשון. הספר מעלה על הפרק נושאים חשובים של גילאי ההתבגרות, תקופה בה מתעצבנת אישיותנו, אידיאל היופי, התעוררות מינית וקשרים חברתיים, אך בעיקר ההתפקחות וההבנה שההורים שלנו הם אנשים רגילים, עם בעיות, רגשות, תחושות וגם חסרונות. הם לא גיבורי העל שלימדו אותנו לחשוב שהם.
ההתעוררות הזאת מעולם ילדי ותמים לעולם שהוא בוגר, ההבנה של מהו שקר ותחילת השימוש בו כאסקפיזם מהעובדות, כל אלו מועברים בצורה מדהימה וגורמים לחיבור רב לדמותה של ג'ובאנה.

הספר הזה פשוט מרגש, הוא כתוב בדיוק ובעדינות, מעורר מחשבה וסוחף.

"את אבי ואת אמי אני כבר לא מבינה".
"תביני אותם כשתגדלי".
כולם עונים לי שאבין כשאגדל. עניתי לו:
"אם ככה לא אגדל".

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של חובב ספרות
חובב ספרות
תמונה של דינהליס
דינהליס
תמונה של רוחי ליליאן
רוחי ליליאן
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של בת-יה
בת-יה
תמונה של יוסי  משה
יוסי משה
31קוראים|גיל ממוצע57|45%נשים

על המבקרת

תמונה של בר

בר

ותיקה
חברה מזה 9 שנים
152 ביקורות•5 נבחרות•3,025 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של בר
בר
ותיקה
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות152
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבלה3,025
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית62ספרות מתורגמת49מתח ריגול והרפתקאות12

דיון על הביקורת

14 תגובות
לי יניני
לי יניני•לפני 5 שנים

סקירה מעולה. מחכה לי על המדף

בר
בר•לפני 5 שנים
תום- מעניין מאוד מה שאתה אומר. בכל אופן סדרה מצוינת ומרגשת, אשקול בהחלט לקרוא את הספרים :)
בר
בר•לפני 5 שנים
רץ- תודה רבה! יוסי- תודה, מסכימה בהחלט.
תום
תום•לפני 5 שנים

הבנתי בר, האמת שלדעתי העונה הראשונה אפילו הייתה יותר מפורטת מהספר הראשון.

או אותו דבר. (קראתי וראיתי רק את 1) או שזיכרוני מטעה אותי.
יוסי  משה
יוסי משה •לפני 5 שנים
מסכים עם כל מילה. ספר באמת סוחף עם כתיבה מיוחדת.
רץ
רץ•לפני 5 שנים

יפה ומרגש בעיקר הציטוט הסוף - אני מבקש כי המשל לשיר יהיה קיומה של הבנה חלקית - שכל חייה תתפענח.

בר
בר•לפני 5 שנים
אנוק- תודה. אני בטוחה שאוהב את הרומנים. לא חשבתי שאקרא אותם בקרוב אבל לאור התגובות פה אשקול זאת שנית. תום- תודה לך. כוונתי הייתה שככל הנראה הספרים מפורטים בהרבה מהסדרה וכנראה נעשו שינויים מסוימים בשביל תכנית הטלויזיה. אני יודעת שפרנטה הייתה שותפה לכתיבת התסריט וזה לגמרי מדהים ומוערך בעיני. לכן גם הסדרה כל כך טובה כנראה.
תום
תום•לפני 5 שנים

מי יעז להגיד שהסדרה לא מייצגת שום דבר מהספר?!

בושה להגיד דבר כזה. בר, את יכולה להיות רגועה. פרנטה עבדה על סדרת הטלוויזיה והייתה שותפה הרבה בכתיבת התסריט והיא לא הייתה נותנת לדבר כזה לקרות שהסדרה תהיה אחרת מהספרים. אני בטוח שמטרת כל סופר כשהיצירה שלו מעובדת למסך זה שייראה כפי שדמיין. את מוזמנת לקרוא את הספרים ולאהוב אותם באותה מידה. :)
א
אנוק•לפני 5 שנים

יפה.

אגב, הסדרה בה צפיתי אחרי קריאת ארבעת הרומנים הנפוליטניים, כן נאמנה לספרים. ולאור מה שכתבת כאן, יש לי תחושה שתאהבי מאוד את ארבעת ספרי הרומנים הנפוליטניים.
בר
בר•לפני 5 שנים
זשל"ב- תודה, האמת שאני לא יודעת אם אקרא את הספרים. לא בקרוב בכל אופן. מוריה- תודה רבה :) יעל- תודה, שמחה לשמוע, באמת ספר מעולה. אורן – תודה לך !
אורן
אורן•לפני 5 שנים

יפה כתבת, תודה

yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

יפה מאד.

עניינת אותי בספר שלפני שקראתי את הביקורת לא נמשכתי לקרוא.
מוריה בצלאל
מוריה בצלאל•לפני 5 שנים
נשמע מעניין מאוד, תודה.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
בעיניי הסדרה משעממת אבל אולי אם לא הייתי קורא את הספרים, לא היה למה להשוות, ואז הייתי אוהב יותר. יהיה מעניין לראות מה תחשבי על הספרים בהשוואה לסדרה. כי הרוב עשו כמוני, קראו קודם את הספרים ואז צפו בסידרה.
14 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של בר

הלילה הארוך ביותר

הלילה הארוך ביותר

אשכול נבו

כואב אך מרפא.

ספרו החדש של אשכול נבו שרכשתי בשבוע הספר בשרונה לא אכזב אותי. ולמרות שלא תכננתי באופן אקטיבי לרכוש אותו, לא יכולתי להתעלם מהעמדה העמוסה של ההוצאה ומספרו של נבו שכפות ידיים לא הפסיקו לגעת בו.

אין ספק שאשכול נבו יודע לכתוב מצוין. היכולת האדירה שלו להצליח לכתוב למספר גדול של קהלים, להישען על פרטים קטנים וספציפיים ולגרום לקורא לראות גם את עצמו בסיטואציה שעל הדף, היא יכולת מופלאה. כתיבתו פשוטה אך מרגשת בעצם היותה נטולת מניירות או ניסיונות סחיטה רגשית. היא פשוט מה שהיא. ככה.

זהו קובץ של סיפורים שכולם קשורים לימים שלאחר המלחמה ולהתמודדות של הדמויות איתה. לכל דמות סיפור משלה שהוא עולם ומלואו וישנן נקודות משיקות או מפגשים אקראיים (פיזיים או רוחניים) של הדמויות השונות בכל סיפור.

קשה לספר על מה הספר מכיוון שעלילתו, או יותר נכון לומר- אמירתו, היא רחבה ונוגעת בפצע הכי עמוק שלנו כחברה. נבו כותב על פוסט טראומה ומביא אותה בצורה "אגבית" אך חדה כחלק מחיינו הבלתי נסבלים בעת המלחמה ובלתי נסבלים אף יותר בעתות שאחריה.

ספר מיוחד שנקרא במהירות ובנשימה עצורה. לפעמים לא מספק תשובות חד משמעיות ומשאיר את הקורא בתהיות. זה גם חלק מהקסם שלו.

התרגשתי והתעצבתי ובעיקר הרגשתי כמה לא פשוט לכתוב ספר על נושא ותקופה שעדיין לא החלמנו ממנה. כמה אומץ יש בעבודת תחקיר שכזו ובנגיעה בפצע המדמם.

תודה לאשכול נבו שנתן הרבה מעצמו ובכך הצליח לתת הרבה לכל אחד מקוראיו.

לפני 5 ימים•
★★★★★
•בר
לחוץ חתונה

לחוץ חתונה

עומר ברק

בשבוע שעבר טסתי לסופ"ש ארוך ברודוס ומה יותר טוב מאשר ספר טיסה קליל שילווה אותי בטיסה עצמה ובעיקר בין קוקטייל לקוקטייל בריזורט המבודד שכה חלמתי עליו.

אדם כמעט בן 30 ולאחר זוגיות של כמה שנים מוצא את עצמו שוב רווק. ירדן חברתו הטובה שעובדת כעורכת בעיתון נחשב, מציעה לו להיכנס לפרויקט ייחודי. אדם צריך למצוא כלה תוך 30 יום ולהתחתן איתה. הכתבה תפורסם בעיתון וילוו אותה גם צוותי צילום בינלאומיים. תוך כדי החיפושים אדם יפגוש כל מיני נשים אך אחת תהיה ייחודית ותצליח לשבות את ליבו. האם יצליח להתחתן איתה?

הספר כתוב בצורה נגישה ביותר. הטון שלו מאוד טלוויזיוני, יכולתי לדמיין אותו כסדרת טלוויזיה קומית. הדיאלוגים טובים ולעיתים אפילו הצליחו לעורר בי גיחוך. מה שכן, הספר לדעתי סובל מעודף תיאורים ופירוט לא מאוד חשוב של סיטואציות שוליות.

אני לא מצאתי אותו עובר את מבחן הזמן. בימינו, כשרואים אנשים מתחתנים ומכירים בטלוויזיה ויש פורמט כמו "חתונמי" או "אהבה חדשה", זה מרגיש מאוד לא מרגש או חדשני להתחתן בכתבה בעיתון. מי מהצעירים בימינו אפילו קורא עיתונים? העלילה הגדולה שלשמה התכנסנו לא הרגישה כמו איזה סיפור גדול או מטורף מלבד רגעי טוויסט קטנים ומפתיעים.

סך הכול, ספר קליל שמבחינתי היווה בחירה נכונה לחופשה ברודוס אבל מעבר לזה לצערי לא מצאתי אותו סוחף או מרתק.

לפני שבועיים•
★★★★★
•בר
שיעורים בפיתוח קול

שיעורים בפיתוח קול

דורית רביניאן

את דורית רביניאן אני מכירה היכרות קצרה. כשהייתי נערה קראתי את ספרה "גדר חיה" עוד לפני שהוא יצא מתוכנית הלימודים וזכור לי שנפעמתי עד מאוד. ספרה היה אחד מאותם הספרים שאנחנו קוראים בצעירותנו כאשר אישיותנו עדיין לא מעוצבת דיה והם משאירים בה חותם עמוק.

מאז לא יצא לי לקרוא אותה אבל בהמלצתו של אבי חזרתי לאותה רביניאן מסקרנת. זו שבדרך מסוימת פתחה לי צוהר אל עולם הקריאה ולימדה אותי מהי ספרות טובה. ומה אני אגיד, היא בהחלט טובה.

דורית רביניאן מספרת את סיפור חייה ומתמקדת בקשריה המשפחתיים ובקשר המיוחד עם אביה. הספר נפתח כסיפור המסופר בגוף שלישי על אח ואחות ויחסיהם אך עד מהרה הספר משנה נקודת מבט ומתפתח לכיוונים אישיים וככל הנראה אמיתיים על חייה של רביניאן.

החוכמה של סופר טוב היא לגרום לקוראיו להזדהות עם סיפורו או עם דמויותיו. ואף על פי שדורית חיה חיים אחרים ממני הרגשתי נקודות השקה רבות בין שתינו. בתיאוריה על משפחתה הצליחה להזכיר לי את אבי ואת אימי, את הקשרים המורכבים שישנם במשפחות ואת הרגש העמוק והעז של חווית חיים. דורית בסיפורה, ריגשה אותי עד דמעות והצליחה להזכיר לי מהי ספרות טובה. ספרות מיוחדת במינה שנכתבת מדם ליבו של סופר תמיד תצליח לגעת בלבבותיהם של קוראיו. כמה טוב לדעת שיש סופרות כמוה במדינתנו הקטנטנה.

מרתק היה לקרוא על כפר סבא, עיר הולדתי שהכרתי אותה שוב אך הפעם מנקודת מבטו של אחר. מרתק עוד יותר היה להיסחף אחר רביניאן כאשר היא כותבת בתשוקה מרגשת על אהבתה לאמנות הכתיבה, לספרות ולעולם הספרים. באחד מפרקיה הזכירה את הספרייה של כפר סבא שבה לראשונה שאלה ספרים תחת השם של אימה. אותה ספרייה שאבי לקח אותי אליה בילדותי וכך חשף אותי לעולם עשיר שלא ידעתי שקיים לפני.

"כמה מופלא הוא הלא-מודע, כמה חסר שחר הוא הניסיון להערים עליו, והרי את מה שנחרת בנפש אי אפשר שנגנוז".

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•בר
מרגו צריכה כסף

מרגו צריכה כסף

רופי תורפ

אתחיל ואומר שאף על פי שמדובר בעיניי בספר בעייתי, מאוד נהניתי לקרוא אותו. אני חושבת שראוי לציין את הכתיבה הקולחת של הסופרת וגם את עצם הבאת הרעיון על הדף ועבודת התחקיר שנעשתה בנושא. נהניתי מהמסרים הלא מאוד חד משמעיים ואני יכולה גם להגיד שהספר משאיר מקום למחשבה ולא חורץ גורלות בצורה אבסולוטית. יש בו המון יופי ועומק מצד אחד ומהצד השני זילות והשטחה. וזה גם מה שמעניק לו רבדים.

מרגו היא בחורה צעירה בת 19 שנכנסת בטעות להריון מהמרצה שלה באוניברסיטה. היא מחליטה ללדת את הילד ולגדל אותו לבדה בדירת השותפות שלה. הוריה גרושים, אמה לא מאוד מתפקדת כהורה ואביה עזב אותן כשהייתה קטנה. אך לפתע ,אחרי שנים הוא חוזר אל חייה ומקבל אותה ואת הילד שלה- בודהי. מרגו, כאם חד הורית ובחורה צעירה מבינה שהיא חייבת כסף כדי להתקיים והיא מוצאת את עצמה מעלה תכנים אירוטיים לאפליקציית אונליפאנס המיועדת למבוגרים בלבד. שם, היא תגלה דברים מפתיעים על האפליקציה ועל האנשים שמשתמשים בה. מסע חייה מתגלגל בין ניסיון להישרדות ומוסר.

הבעיה היא- לא הייתי רוצה שנערות צעירות יקראו את הספר הזה. בצורה זו או אחרת הוא נותן לגיטימציה לאפליקציית האונליפאנס המיועדת למבוגרים וחושף סיפור אישי ומרגש של מישהי שבסך הכל רצתה לחיות את חייה. ונכון, מאחורי אותן בחורות מסתתרת אישה שהיא עולם ומלואה ובזה הספר בהחלט מצליח לגעת בצורה רגישה ויפה. ועם זאת, יש פה בעייתיות במסר. בעולם שכולו רשתות חברתיות וניכור, היכן עובר הגבול?

בכל זאת, ספר שמעלה הרבה שאלות וריבוי דעות ומביא בפנינו קונפליקט מוסרי שבימינו, אין ספק שראוי שיהיה מדובר.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•בר
שומרי המגדלורים

שומרי המגדלורים

אמה סטונקס

"יש תעלומות שלא נועדו להיפתר"- משפט שנכתב לקראת סופו של הספר.

הכל טוב ויפה גברת סופרת אבל אם ישנן תעלומות שלא נועדו להיפתר מדוע כתבת את הספר הזה? אם לא פתרת לנו את התעלומה אז למה אני צריכה לקרוא 340 עמודים על כלום ושום דבר?

ספר מכעיס בחיי. מבולגן, מלא בדברים לא פתורים, שאלות שאין להן תשובות ובעיקר תחושת החמצה שיכול היה להיות פה סיפור ממש טוב.

את שני הכוכבים שלי אני מעניקה בזכות השליש הראשון של הספר שהתחיל באופן מסתורי ומסקרן. הוא פתח לקוראים צוהר אל עולם הים ואל עולמם של שומרי המגדלורים. ישנו משהו מסתורי ואפל ביותר בלהיות תקוע במגדל מרוחק קילומטרים מהיבשה ללא יכולת לברוח לשום מקום.

זהו סיפורם של שלושה שומרים אשר יום אחד נעלמים מהמגדלור ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלם. הסופרת לקחה השראה מסיפור אמיתי שקרה בשנת 1900 מה שמעניק רובד עוד יותר מסקרן לסיפור כולו למרות שהוא בדיה.

לצערי היא לא מצליחה לסחוף והספר מדרדר מרגע לרגע, נהיה מעיק ועלילתו מסתבכת בתוך עצמה. חבל. שוב סיפור עם פוטנציאל גדול, פתיחה מסקרנת וסופרת שלגמרי הלכה לאיבוד.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•בר
רביעיית מיתרים

רביעיית מיתרים

אנה אנקוויסט

ארבעה אנשים, כל אחד עם סיפורו שלו אך לכולם חיבור עמוק אל עולם המוזיקה וכך גם זה אל זו. הם מקימים קבוצה חובבנית של רביעיית מיתרים בה הם מצליחים לרגע לשכוח מטרדות היום והחיים ולהתמסר לצלילים.

לכל דמות יש סיפור עמוק ומורכב והסופרת מצליחה להעביר עולם שלם אצל כל אחד מחברי הקבוצה. אהבתי גם מאוד את היכולת לכתוב על המוזיקה בכזו תשוקה ובכך להעביר את הקוראים קשת של רגשות בכל הנוגע לסוג זה של אמנות.

הספר מתורגם מהולנדית ויש בו ביקורת נוקבת וחריפה על המשטר ועל תמורות שהשלטון מחולל בעיר ובמדינה. מסוג הספרים שהקורא יכול לקרוא בכל מדינה ולהגיד "זה כל כך רלוונטי גם לכאן". שלטון מושחת, דחיקת התרבות לפינה, מערכת בריאות מעורערת ותקשורת שמסלפת את המציאות.

לעתים הספר מצליח לגעת בנקודות עדינות ורגישות בנפשו של האדם ובעיקר בנפשם של אוהבי האמנות אשר חיים למענה. אך לעיתים, הספר סוטה קצת למחוזות שבעיני היו פחות רלוונטיים ויצרו ניתוק מהתחושה הרגשית. פחות התחברתי לסוף, הרגיש שהוא לא התכתב באותה השפה עם שאר הסיפור וחשתי שאמירתה האחרונה של הסופרת התפספסה לי. ובמחשבה שניה, אולי דווקא משום שהייתה בסופו של הסיפור חריגה מוזרה מהעלילה מצאתי את עצמי חושבת עליו הרבה לאחר הקריאה.

בסופו של דבר, ספר טוב שנקרא במהירות ובעניין. יוצר אצל הקורא הזדהות עם רוב הדמויות ונותן במה לנושא חשוב ולסיפור שראוי שיסופר.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•בר
ירח מים

ירח מים

סמנתה סוטו ימבאו

"כשהחיים עוברים עליך בפחד מפני העתיד, אתה לומד לקבל בברכה כל עיכוב".

אין מילה שתתאים באופן מדויק יותר לתיאורו של הספר הזה מאשר המילה קסום. מדובר בספר שהוא סוג של אגדה, סוג של מסע הרפתקאות דמיוני שלוקח אותנו אל מחוזות מרוחקים ויפים בסמטה אחת שנמצאת ליד חנות ראמן ביפן.

לא חושבת שמעולם קראתי ספר בסגנון הזה, בדרך כלל אני קוראת ספרים ריאליסטיים מאוד והפעם בהמלצת חברה נתתי צ'אנס והאמת? איזה מזל שנתתי. באמת קשה לתאר את הספר הזה הוא כל כך מיוחד ופיוטי, הדמיון שלי עבד שעות נוספות. ביקרתי ביחד עם הדמויות באינספור מקומות קסומים ורחוקים והצלחתי לצייר אל מול עיני כל פרט ופרט.

האנה גרה עם אביה בחנות משכונות. על פניו כל מי שמגיע אל החנות בכלל תכנן לקנות ראמן אך מצא את עצמו בצד השני של דלת חנות מסתורית וסודית מבלי יכולת לדעת איך הוא הגיע לשם. החנות היא אינה חנות רגילה והדברים שמוסרים ומקבלים שם אינם פיזיים כי אם רוחניים. דברים שקשורים לנפשו של האדם אותם היה רוצה להחליף או לשנות. ביום פרישתו של אביה מוצאת עצמה האנה בעיצומו של מסע לחיפוש הוריה שנעלמו, אליה מצטרף איש מסתורי שהופיע באותו הבוקר בפתח החנות.

הספר עוסק בבחירות שלנו בחיים, בגורל, בשביל אחר שיכול היה להיות לנו אם רק היינו פונים מעט ימינה או שמאלה. האם עדיפים חיים ידועים מראש או חיים של הרפתקאות וחוסר וודאות? האדם תמיד ימשיך לחפש יותר, לרצות יותר ולמצוא יותר וזהו טבעו. הספר מעלה שאלות רבות בנוגע לחיינו כאן ולכך שיש המון אפשרויות בחירה אם רק נרצה. היכולת של האדם לקחת את חייו בידיו היא הזמנה לגלות עולמות אחרים שטרם חווינו.

זהו ספר הרפתקאות למבוגרים, יכול להתאים לגמרי למי שמעוניין שעולמו הפנימי והדמיוני יפעל שעות נוספות וגם למי שחובב את תרבות יפן אשר מובאת כאן בצורה יוצאת דופן ומפורטת.

"לימודים. נישואים. ילדים. אלה ההחלטות הגדולות שאנשים מייחסים להם חשיבות. הם טועים, כמובן. למעשה, דווקא הבחירות שאנשים בוחרים מבלי לתת עליהן את הדעת הן אלה שקובעות את מסלול חייהם. השינויים קטנים, אפילו זעירים, אבל הם מכוונים את האדם בזווית הקטנטנה ביותר אל מה שעומד לקרות."

לפני חודש•
★★★★★
•בר
על סוף הבדידות

על סוף הבדידות

בנדיקט וֶלְס

"אנחנו הולכים ושוקעים, לא נשרוד את זה כאן, זה כבר מוחלט. שום דבר לא יכול לשנות את זה. אבל אנחנו יכולים לבחור אם נרד למצולות בצרחות ובפניקה או אם נהיה המוזיקאים שממשיכים לנגן באומץ, בחרדת קודש, אפילו כשהספינה שוקעת".

הספר הזה כל כך פיוטי ויש בו כל כך הרבה משפטים יפים ומעוררי השראה. זהו ספר מאותם הספרים העצובים אך שבסופם יש תקווה גדולה והתעוררות מחודשת לחיים.

שלושה אחים מתייתמים מהוריהם בגיל צעיר וממשיכים את חייהם בפנימייה. כל אחד חווה את האבל בצורה שונה ופונה אל נתיבים אחרים בחיים. למרות הריחוק שנוצר ביניהם במהלך השנים בסופו של דבר, הם תמיד חוזרים אחד אל השני מתוך מקום של שייכות ובית. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ז'יל, האח הצעיר והתמודדותו עם ההבנה שהחיים הם לא תמיד מה שחשבנו שיהיו.

זהו סיפור על אבל, על אובדן, אך בו זמנית גם על קבלה והישג. על מה שניתן להשלים למרות החוסר ועל חיים לצד בדידות עמוקה ובלתי מוסברת.

ישנם רגעים כל כך עדינים ויפים בהם אנו עוברים יחד עם המספר תהליך של קבלה עצמית אך גם תהליך עמוק יותר של קבלת החיים ומה שהם מזמנים לך בדרך. הסופר כמו מבקש מאיתנו לא להתייסר על אף הקשיים ולנסות להמשיך לחיות. הרי בסוף אנו כאן רק לרגע אחד.

קראתי כבר ספרים בסגנון, זהו לא ספר פורץ דרך מבחינתי אך יש בו משהו רגיש ונגיש שנשאר בלב גם הרבה אחרי הקריאה.

"זמן אתה בורח,
קח אותי איתך".

לפני חודש•
★★★★★
•בר
המירוץ אחר הטבעת

המירוץ אחר הטבעת

לורן וייסברגר

אין שום סיכוי בעולם שהייתי קוראת את הספר הזה אלמלא חברת מועדון קריאה קטן שאני חברה בו הייתה מתעקשת. נו... בסדר.. האמת שלי זה דווקא די התאים, כי אני בתקופה עמוסה מאוד שמלווה במחסום קריאה קל ועל כן, לא הייתי מצליחה להתרכז בספר שהוא לא נטו בידור וקלילות.

אין הרבה מה לומר בחיי שאין הרבה מה לומר. הספר הזה הוא כנראה בדיוק מה שאתם חושבים שהוא. שלוש חברות אמריקאיות יוצאות לסוג של מסע רוחני, כל אחת בדרכה שלה כדי למצוא את מה שחסר לה. אמי, היא בחורה זוגית להפליא שאחרי שבן זוגה בוגד בה מנסה למצוא קלילות והנאה בהיכרות קצת יותר שטחית עם בחורים. אדריאנה, בדיוק ההפך ממנה. לא מצליחה להתמסד ומתפרפרת כל חייה ללא יכולת למצוא יציבות. החברה השלישית, לי, נמצאת בזוגיות עם אדם שהיא מנסה לאהוב מכיוון שכך מבחינתה נראית תבנית היחסים. כל השלוש נמצאות בפתחו של גיל שלושים ("האיום!") ומנסות לתקן התנהגות קלוקלת מן העבר והרגלים מגונים של ההווה.

שתי נקודות אור קטנות בספר. הוא קריא מאוד והדפים נהפכים בקצב מהיר. אין סיכוי שהייתי ממשיכה לקרוא אם לא מועדון הקריאה ודווקא הופתעתי לגלות שישנם כמה פרקים מפתיעים לקראת סופו. שנית, פרק מצחיק שמוקדש כולו לבחור הישראלי שפגשה אמי בתל אביב הלוא הוא יאיר, שהגיע אליה למלון דן פנורמה אך היה צריך לחזור במהרה לדרום. זו הנאה לא קטנה לקרוא על מדינתנו הקטנטנה בספר אמריקאי.

שורה תחתונה, קומדיה אמריקאית חביבה ולא בהכרח מעניינת. על הכריכה מצוין: "מחברת רב המכר של השטן לובשת פראדה", לא יודעת אפילו איזו קונוטציה זה נותן לי אך בעקבות זאת צפיתי בסרט הראשון והשיממון היה קשה לתיאור.

לפני חודש•
★★★★★
•בר

ביקורות נוספות על "חיי השקר של המבוגרים"

חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

אלנה פרנטה

WTF?!
לעיתים רחוקות אני משתמש בנוטריקונים אינגליזמים כדי להביע משהו. הפעם הנוטריקון הזה היה במקומו. מה בדיוק קראתי כאן?
לא בטוח, רגע, כמעט בטוח שאיש לא היה קונה את "חיי השקר של המבוגרים" בלי להיות בוגר "הרומנים הנפוליטניים". לא סתם קונה, מסתער. האם ההסתערות השתלמה? האם נרשם כיבוש ספרותי חדש? למה להחזיק במתח כשאפשר לומר שזה עוד מאותם רומנים נפוליטניים במובן של סגנון ומקום ארוע הארועים. אז מי שקרה את הנפוליטניים יקרא גם אתה זה, למה להחזיק אתכם במתח.
וזה לא שלא נקראו עד היום ספרים שהופיעו OUT OF THE BLUE. רובם כאלה והם אינם צריכים להיות קשורים לדבר. לא צריך תירוצים לספרות טובה.
ברומנים הנפוליטניים אלנה המספרת היא בת שש בתחילת "החברה הגאונה" והפעם ג'ובנה המספרת היא בת שתים עשרה, שבעדות מסויימות זה היה מסתיים בקולולו. שתים עשרה הוא מין גיל כזה לא לבלוע ולא להקיא. ג'ובנה עומדת מול האמירה של אביה כשהוא מודיע לאמה שהיא, ג'ובנה, מכוערת כמו אחותו, איתה הוא לא מדבר. הוא לא מדבר איתה כי זה לא נאה לו, כי הוא האח האינטליגנטי במשפחה שכולם פרחים מנפולי התחתונה. ג'ובנה מחליטה כי זה הזמן לראות את ויטוריה דודתה ולהחליט בעצמה האם היא כל כך מכוערת והחלטה זו היא לא פחות מפתיחת תיבת פנדורה.
כידוע, קל לפתוח תיבת פנדורה ומשזו נפתחה, הרצון לשוב ולסגור אותה משול לכוסות רוח למת. פתוחה או סגורה, מהלך האירועים מבטיח שהמבוגרים ייראו בעיני הילדים רע, מה זה רע, אסון.
עוברות שנתיים וההורות האידילית, הזוגיות השקטה והבטוח מתנפצת. ג'ובנה מגיעה לגיל 15 כשהיא מצובעת בצבעים בוטים ועזים, לבושה שחור, איך לא, נשארת כיתה והיא נותרת לגור עם אימה בלבד. היא ממשיכה להיראות עם דודתה ויטוריה, לגביה עדיין לא הוחלט אם מכוערת או יפה היא, והאם כיעור זה הוא חיצוני או פנימי נפשי.
ברומנים הנפוליטניים הוכיחה פרנטה שהיא לא חוששת מלעסוק בענייני גיל ההתבגרות, כשבגיל חמש עשרה, ממש גיל "ראוי" בנפולי דלמטה, עסוקות הבנות בלהוציא איברי בנים ממכנסיהם ולשחק בהם. המשחק תלוי בקלפי הפתיחה, לפעמים אס מהולל ולפעמים סתם גזר גמדי והריח, אוי הריח. הבנות חושבות שהן יודעות מה הן עושות, Così fan tutte, והבנים גומרים בגניחה, כי הבנים הם חיות פשוטות ולא צריכים הרבה השקעה בעבודה להנאה.
והמבוגרים, שחיי השקר שלהם נחשפים? הם עסוקים בתיקונים, אבל מקלקלים עוד ועוד לעצמם ולסביבתם.
ג'ובנה עסוקה בינתיים בהופעתם של חייה המבוגרים שלה עצמה, היא אמנם רק נערונת, אבל למה לא להשתתף במשחק המלוכלך כבר עכשיו, להעמיד פנים ולזכות בקלפים טובים יותר מול רוברטו הרוחניק היפה, סוג של נינו מהנפולטניים?
ואם נדרשים שוב לדמיון שבין הרומנים לחיי השקר, נפולי מובנת מאליה, הצורך להיות רחב אופקים כמה שיותר, כשכאן זה בא לידי ביטוי בהתנהגותו של אביה של ג'ובנה ושלה עצמה. אבל, עיקר הדמיון הוא בחפירה הנפשית העצמית של ג'ובנה כאן ואלנה שם, חפירה שיכולה להספיק לעשרה אנשים, הערכת חסר. מחפירה שכזו בהחלט יוצאים מותשים לגמרי, שלא לומר, מתישים את הקורא. זה הייחוד של פרנטה, היכולת למלא דפים רבים שכאלה עד שהקורא מתפלא אם נותרים כוחות גם לדברים אחרים. אני מנחש שלא ויודע שג'ובנה חייבת לפלוש גם אל נפשם של האחרים, ויטוריה בתחילה, בחירה לא נכונה, ורוברטו בהמשך, בחירה נואשת, באשר הוא של ג'וליאנה, משפחה אחרת, שכונה דומה.
אבל אנחנו עומדים ביום ההולדת הששה-עשר של ג'ובנה ובמקום לחגוג בביתה, היא המלווה של ג'וליאנה לפגישה עם רוברטו במילנו. אסור בשום פנים ואופן שרוברטו יעשה מה שכל גבר רוצה לעשות, זו ההוראה של ויטוריה. התצליח לעמוד במשימה כשהיא עצמה היתה רוצה שרוברטו יעשה לה מה שכל גבר רוצה לעשות?
תנוח דעתכם. אבל כשגבר רוצה הוא עושה זאת אפילו זריז יותר כשהאישה רוצה.
ואתם מה? קראו כבר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מורי
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

אלנה פרנטה

טוב...כמובן שאין מנוס אלא להשוות לרומנים הנפוליטניים.
ולא רק משום שנכתבו על ידי אותה הסופרת. נפולי אותה נפולי, של מעלה ושל מטה, גיל הנעורים על הייסורים שנמשכים לנצח, הדמויות, הכל מוכר. גם הכתיבה אותה הכתיבה לטוב ולרע. אין הפתעות אצלה פרטנה היא כותבת הכל, לא משאירה מקום להרהור, לסב-טקסט, הקורא שלה או הקוראת היא זו שמתאהבת (או פחות כמו במקרה שלי) בדמות ורוצה להכיר אותה לאורך-כמה כרכים שזה לא יהיה, לשוב אליה פעם אחר פעם כמו אל חברה טובה שרוצים לדרוש בשלומה, לשלוח אליה מבט מציצני. ובאמת הכל שם: לא מוסתר. פרנטה חושפת הכל ובגדול. כל שביב של הרהור, כל גזיז מחשבה.
הבעיה היא זאת: התחושה היא שהדמויות הן ממוחזרות, הדודה ויטוריה היא גלגול של לילה, אידה בטח תתפתח ללנו, ויש לנו שם גם את רוברטו (נינו למתחילים), ועוד כמה דמויות נאלחות מנפולי של מטה. אבל שחסר העסיס, הכאבים הגדולים מן החיים שטענו את הרומנים הנפוליטניים באנושיות מדממת, נפלאה, הרסנית.
כל אלו וכמובן החברות: לילה ולנו, שגרמו לי לזהות את עצמי פעם בזו ופעם באחרת. קשר החברות הזה נתן צבע וטעם לארבעת הרומנים ובמידה רבה בזה כוחו. לא הכתיבה של פרנטה. לא תיאוריה של נפולי. אלא היכולת המופלאה לצקת חיים בשתי נשים שמבקשות להתנתק ממקום מסויים ופעם אחר פעם, חוזרות לשם.
בחיי השקר של המבוגרים, הדמויות קטנות ממדים יותר, הבורגנות מציירת כמקום נוגע בחולי, לא תמיד בצדק. יש משהו דו ממדי מידי בדמויות שאינו מאפשר לקורא לגעת, להרגיש לנשום את הספר, כמו בספרים הקודמים. האלטרנטיבה לבורגנות - נראית מאוד לא אטרקטיבית. מה לעשות וויטוריה היא לא לילה. בטח לא טראגית ומסקרנת כמוה.
מה נותר? כתיבה בינונית (בכלל כוחה של פרנטה הוא כמספרת סיפורים ופחות כבעלת סגנון כתיבה שובה לבבות) דמויות חד ממדיות, קטנות באורח לא כל כך מעניין ששיעממו אותי לעיתים קרובות מידי, בעיקר משום שאינן אלא השתקפות חיוורת של דמויות אחרות, גדולות מן החיים.
אבל -
אם מתנתקים מרומנים הנפוליטניים וקוראים את הספר הזה לכשעצמו, הוא בסך הכל לא רע. וכן, בגלל אותו דחף מציצני של מה קורה הלאה, סביר שאקרא את ההמשך, כשיצא. אם כי לא אזיז בשבילו את ערמת הספרים שממתינה לקריאה. זה יהיה ספר שיחכה לתורו. בסבלנות.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•שרית
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

אלנה פרנטה

לדעתי זה הספר הכי טוב של אלנה פרנטה מבין אלה שנחשפתי אליהם. קראתי את ההסדרה של הרומנים הנפוליטנים, שנתתי לה חמישה כוכבים, וחייבת לציין שהספר הזה הרבה יותר סוחף ומעניין. העלילה כל כך זורמת עד לא יכולתי להניח אותו מהיד.
הספר מדבר על נאפולי של העשירים ונאפולי של העניים ויש כאן סיפור של נערה מתבגרת שהנסיבות המשפחתיות שלה מובילות אותה לחיות בתווך בין שני העולמות. היא מתארת את השקרים של המבוגרים שהיא מכירה לצד תהליך ההתבגרות שלה. כמובן שהשקרים קיימים בשני העולמות, אבל דווקא בעולם ה"מתורבת" השקרים יותר גדולים. היכולת להבין את הדמויות, להיכנס לאישיות שלהן דרך העיניים של אותה נערה הוא מופלא בעיניי והוא מה שגרם לי לאהוב כל כך את הספר הזה.
נהנתי מכל רגע.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•דינהליס
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

אלנה פרנטה

הספר מתחיל בסערה ומצדיק את שמו: מתגלה מערכת של שקרים וחיים כפולים של מבוגרים-הורים (לא אחשוף יותר...)
מתגלה הדודה המכוערת-המרשעת-הסכסכנית כביכול, אך הישירה הבוטה המסקרנת.
ודמותה של המספרת "ג'ובנה" שהיא מעין: "הברווזון המכוער" - שחיצוניותה - מכוערת, אך תוכה תמימה וברה.
וישנה העיר נאפולי המתגלה ביופייה וכיעורה באחת.
אבל אט אט מתפוגג הקו המרכזי של הסיפור, וחלקו השני הופך לסיפור על חיי הדור השני: נערים ונערות המתבגרים על כל בעיות הנעורים, שיחות רבות בין הנערות על חוויותיהן ומאווייהן - וכאן מתחיל הספר להיות משעמם מעייף וחסר כיוון.
המשכתי בקריאתו וסיימתי רק מתוך כבוד לסופרת ולספר.

לפני 5 שנים•יוסי נינוה
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

אלנה פרנטה

התענגות.
גם הפעם- כמו ברביעיה המופלאה של פרנטה ( החברה הגאונה, הסיפור של שם המשפחה החדש, אלו שנשארו ואלו שעזבו, הסיפור של הילדה האבודה) - אלנה פרנטה מציעה לקורא את מרכולתה היקרה, הנוגעת: היא אמיתית. היא אותנטית, רגישה, מצחיקה, חכמה, ויודעת לספר סיפור.
הספר שובה מהמשפט הראשון, הדמויות חיות, עגולות, מורכבות. הערבוב המדוייק בין ההתרחשויות לבין התחושות והמחשבות של המספרת מרנין- אנחנו מאמינים לה, אנחנו בוכים אתה וצוחקים אתה, ומתחשק לאמץ אותה אל הלב, נוגעת שהיא.
ספר שעושה את הדבר הזה המדהים, שאתה רק רוצה להתפנות מכל עיסוקיך ולקרוא עוד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•יוהנה
חיי השקר של המבוגרים

חיי השקר של המבוגרים

אלנה פרנטה

כתוב טוב ומעניין

לפני שנה•
★★★★★
•רוני pery
דירוג
3.0
לפני 5 שנים

“טוב...כמובן שאין מנוס אלא להשוות לרומנים הנפוליטניים. ולא רק משום שנכתבו על ידי אותה הסופרת. נפולי”