הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 באוקטובר, 2020
ע"י יוסי נינוה
ע"י יוסי נינוה
הספר מתחיל בסערה ומצדיק את שמו: מתגלה מערכת של שקרים וחיים כפולים של מבוגרים-הורים (לא אחשוף יותר...)
מתגלה הדודה המכוערת-המרשעת-הסכסכנית כביכול, אך הישירה הבוטה המסקרנת.
ודמותה של המספרת "ג'ובנה" שהיא מעין: "הברווזון המכוער" - שחיצוניותה - מכוערת, אך תוכה תמימה וברה.
וישנה העיר נאפולי המתגלה ביופייה וכיעורה באחת.
אבל אט אט מתפוגג הקו המרכזי של הסיפור, וחלקו השני הופך לסיפור על חיי הדור השני: נערים ונערות המתבגרים על כל בעיות הנעורים, שיחות רבות בין הנערות על חוויותיהן ומאווייהן - וכאן מתחיל הספר להיות משעמם מעייף וחסר כיוון.
המשכתי בקריאתו וסיימתי רק מתוך כבוד לסופרת ולספר.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
אני לא בטוח, בת-יה. אבל גם מהומה על לא דבר צריך לכתוב בכשרון ב-1747 עמודים.
העבירה לי את הזמן יופי בסגר הראשון.
|
|
בת-יה
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
סופרת של "מהומה רבה על לא דבר".
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
ימי הנטישה היה בהחלט הגרוע בספריה. היסטרי לגמרי.
|
|
(לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
מתחיל בסערה,
אבל אט אט מתפוגג הקו המרכזי ומתחיל להיות משעמם, מעייף וחסר כיוון - נשמע כמו אלנה פרנטה קלאסי. סופרת אניגמטית-משהו, חוץ מ"ימי הנטישה" (המוצלח למדי) נטשתי את כל האחרים שלה שקראתי. נראה שאמנע גם מזה. תודה לך.
|
15 הקוראים שאהבו את הביקורת