ביקורת ספרותית על מאופסים מאת סקוט ווסטרפלד, מרגו לנגאן
ספר לא משהו

---

אז לכל חובבי גיבורי העל כאן מיסי אל גריי כדי לומר לכם שלא, פשוט לא.
כן, אני מודה שכוחות העל כאן נשמעים מפתים ומגניבים ומודה זה גם מה שמשך אותי להתעניין בספר הזה, אבל! ואני מצטערת להיות זאתי שמבשרת לכם את הבשורה, אתם פשוט תתאכזבו.

*** אזהרת ספויילר למי שממשיך לקרוא***
(שלא תגידו שלא הזהרתי..)

אז ככה. הספר עוסק באיתן (פה גדול, כן ככה הייתי קוראת לו, יותר מתאים). איתן "התמים" סך הכל רצה טרמפ הביתה אבל במקום טרמפ הוא כמובן הסתבך.
בקיצור הוא רימה גנב וברח (אין איתן, גאונות לשמע מה היא..) שיא העלילה הוא כאשר מתבצע שוד בנק ומר פה גדול חשב שהוא כל יכול וכמובן ממשיך לחפור את הבור. ואם חשבתם שכאן איתן יפסיק להיות כזה חסר מזל אז תראו איזה קטע, זה לא קרה. טוב תראו אנחנו יכולים להמשיך לפטפט כאן שעות על "הגאונות" של איתן אבל בואו נגיע לעיקר.
בעקבות מעשיו של איתן נייט הלוא הוא "מנהיגנו הדגול" מקבץ מחדש את כל המאופסים: פליקר שלמרות עיוורונה כוחה הוא לראות דרך עיניי האנשים (כוח די מגניב אם אתם שואלים אותי), קראש שכוחה הוא שליטה בטכנולגיה ( רק בצורה די קלמזית אם יורשה לי לומר), אנונימוס, כשמו הוא, אף פעם לא זוכרים אותו, מה שנקרא רחוק מהעין רחוק מהלב (או הזיכרון במקרה שלנו).
צר לי לומר אבל המאופסים הם לא גיבורי על הם סך הכל ילדים שלא יודעים מה הם עושים וגורמים יותר נזק מאשר תועלת אבל בסדר, בואו נמשיך, המאופסים כמובן "מצילים" את איתן מחביאים אותו ובלה בלה בלה אותו שיט שחוזר על עצמו שוב ושוב בספר. החלק הטיפה יותר מעניין של הספר היה כמעט בסופו כאשר קלסי איתן ושאר המאופסים מנסים להציל את אבא של קלסי מידם של גנגסטרים מסוכנים שהוא מכר בשבילהם סמים וחייב להם כסף. קלסי ואיתן יוצאים במסע להציל אותו אבל נשבים בעצמם. אבל אל דאגה בסוף היה סוף טוב הכל טוב וכולם נצלו.
עכשיו כשסיכמנו את העלילה הכה מתוכמת הזו תנו לי לומר לכם מה אני חושבת על הספר הזה...
אז ככה אני רוצה להתחיל בזה שהיו מלא שגיעות כתיב בכתיבה ומלא מילים חסרות או אותיות לקויות.
נעבור לזה שממש הורגש שהספר נכתב על ידי שלושה סופרים, אבל לא לטובה, זה נראה כאילו הם חילקו בינייהם את הדמויות ולי כקוראת זה היה ממש חבל כי בזמן הספר התמקד בעיקרו רק באיתן ובקלסי היו עוד דמויות שהייתי שמחה לדעת ולהכיר יותר מקרוב ולראות איך קו העלילה שלהם מתפתח, כנראה ששישה דמויות ראשיות היו יותר מידי בשבילם.
ועוד דבר שממש הציק לי הוא הסוף המעצבן, הרגיש לי שחסר, שלא ידעתי מה קרה עם קלסי לאחר מות אבייה, האם היא פגשה את אמא שלה אחרי הכל או לא? מה איתה ועם איתן? כאילו באמת כל טיפש יודע שמשהו התרקם ביינהם אבל אנחנו לא יודעים מה. מה קורה עם תיבו וריילי האם הקשר שלהם עמד במבחן והצליח? מה קרה כאשר איתן חזר הביתה? האם הכל הסתדר בסוף? מה עשו לו? הספר משאיר אותי עם מלא שאלות לא פתורות שלצערי אני כנראה גם לא אדע כי גם אם יצא עוד ספר לסידרה הזאתי אני לא חושבת שאני אקרא אותו כי הכתיבה שלו הייתה די גרועה בואו נודה.
מודה שאני ממש התאכזבתי. כל כך הרבה פוטנציאל מבובזבז.
אז לסיכום אמליץ לכם פשוט להניח את הספר ולבחור אחר כי פשוט חבל על הכסף והזמן שלכם.

» ביקורות נוספות של מיסי אל גריי
» ביקורות נוספות על מאופסים