ביקורת ספרותית על מאופסים מאת סקוט ווסטרפלד, מרגו לנגאן
ספר טוב

---

#
יש סופרים שכותבים כזוג. יש סופרים שמרשים לעצמם "להשלים" עבודתו של סופר שהלך לעולמו. זה הספר הראשון שאני קוראת, שנכתב על ידי ועדה של סופרים. יש פה יו"ר, סופר אמריקאי, ששמו נכתב ראשון באותיות גדולות, שתי החברות הפשוטות בועדה הן סופרות אוסטרליות, ששמן מופיע, בקטן, אחרי שמו של היו"ר. אין צורך לומר שמעולם לא שמעתי על אף אחד מהם.

למרבה הפלא – כי בדרך כלל אני לא מתלהבת מתוצריהן של ועדות – הספר טוב. כתוב היטב, מעניין והרעיון והטיפול בו רעננים. כמה בני נוער בעלי כוחות חריגים. בניגוד לסיפורים אחרים על כוחות-על, פה מדובר למעשה בתכונות, כמו "כריזמה", "אינטואיצייה", "תבונת כפיים" או "יכולת שיכנוע", המוגברות מעט והופכות ל"כוח על". רוב ה"כוחות" קשורות להמון שאחת הדמויות אומרת עליו שהוא יותר מסך הפרטים המרכיבים אותו. וזה נכון והזכיר לי נאום של היטלר שראיתי פעם באיזה סרט. הריכוז המוחלט של השומעים, התגובה של כולם ביחד, הפכו אותם לסוג של יצור, בעל צרכים והתנהגות משלו.
כשמדובר בכישרון, תמיד מגיע הרגע בו בעל הכישרון צריך להחליט אם המחיר שגובה הכישרון שלו מתאים לו או עולה על יכולותיו לשלם. זו כנראה הסיבה שיש המון כישרונות בגילאי ילדות ונעורים ומעטים מהם שורדים את ההתבגרות.


מה אין בסיפור? אין בו מזימה כלל עולמית להרוס את העולם. אין בו ארכי-נבל מסוכן, שצריך להתגייס כדי לעצור. הנבלים מופיעים בסיפור לדקה וחצי ואף אחד מהסופרים אינו מקדיש להם תשומת-לב מיותרת. אין בו תיאורים מיותרים של המשפחות של הנערים האלה, שבגילם החברות היא הדבר החשוב, לא המשפחה. יש בסיפור תפיסה מוסרית תמימה, שמתאימה בערך לגיל בני הנוער המשתתפים בו והתאימה לי עכשיו בהתחשב במה שמתקיים היום, בעולם האמיתי שאינו ספרים. הסיפור הוא בדיוני, אך נשאר מספיק קרוב למציאות שאנחנו מכירים.


הספר כתוב היטב. הייתי מתה לדעת מי מבין השלושה הידק את הסיפור, ניקה את המלים המיותרות, ניכש את הסיפורים שאפשר להוסיף שם ויצר את הספר כמו שהוא, מאוזן, אמין, עם כמות סבירה של אקשן שלא יהיה משעמם... הופתעתי לטובה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מאופסים