ביקורת ספרותית על מאופסים מאת סקוט ווסטרפלד, מרגו לנגאן
ספר בסדר

---

יש להם כוחות על אך הם אינם גיבורי על.
קרובים יותר לפושעי על.
הכירו את המאופסים- נייט המנהיג הדגול, צ'יזרה שהטכנולגיה כפופה לפקודותיה, פליקר יכולה לראות דרך העיניים של כולם למעט העיניים שלה, תיבו נעלם מהעין נשכח מן הלב, ואיתן התחמן, שלרוב קולו הוא איננו קולו.
לאחר פיצוץ גדול המאופסים מתאחדים ושבים לחבורה שהיו על מנת לעזור לאיתן שהסתבך בעסקה מסובכת של פושעים.
הספר מעניין מאוד.
הספר מושך מאוד, מאוד סוחף.
הבעיות היחידות שהיו לי עם הספר היו הסוף שלו וההרגשה הרווחת (והאמיתית יש לציין) שהספר נכתב על ידי שלושה סופרים שונים.
הרגשות ניכרות יותר רק בחלק מן הדמויות, בחלק נדמה כי רק הכוחות הם השולטים ולמען האמת, מעט התבאסתי מההרגשה הזו.
כשרק שתיים מתוך שש דמויות עיקריות הן אנושיות , זה גורם לחשוב על הספר בצורה שונה.
הסוף של הספר נורא איכזב אותי, משהו בו היה נורא קטוע. לאחר כל ההרפתקה המפרכת שעליה הספר מדבר הסוף מרגיש קצת מטופש ומגומד.
חוץ משתי הסיבות האלו, הספר הנעים את זמני ומשך אותי לבין דפיו.
אני לא הולכת לשקר ולכן אגיד שכן, לקח לי קצת זמן להיות נאמנה ב-100% לעלילה, אך ברגע שזה קרה הספר היה מדהים, שובה לב ורגש וגרם לי לחשוב לעומק על מעשים פזיזים וחפוזים מדי.
אם תרצו לתת לספר הזדמנות כנראה שתתחברו אליו.
אהבתי מאוד את העובדה שהספר משלב את כוחות העל עם החיים היותר "ריאליסטים" לכאורה.
הספר בהחלט מרתק ושווה קריאה, רק תנו לו הזדמנות.

» ביקורות נוספות של ספרפרית
» ביקורות נוספות על מאופסים