ביקורת ספרותית על וידויה של מסכה מאת יוקיו מישימה
ספר טוב

---

אוטוביוגרפיה חושפנית ונוקבת של יוקיו מישימה. זו הנובלה הראשונה של מישימה אותה כתב ב-1948.

הספר מתאר את ילדותו, נערותו ובחרותו עד הגיעו לגיל 23. מישימה התאבד בגיל 45 לעיני חבריו תוך כדי ביצוע ספוקו "חראקירי"- שיסוף הבטן על ידי חרב סמוראים. מנהג סמוראי עתיק ומכובד. משחר ילדותו מישימה היה ילד אובדני ונמשך אל המוות אותו ראה כמשהו אצילי והוא מדבר על כך רבות בספר.

הניתוחים הפסיכולוגיים של נפש האדם בספר הם הצד החזק ביותר שלו, משום מה הרגשתי תוך כדי קריאה שכבר נחשפתי לספרים בז'אנר הזה, אך הם הזכירו לי במיוחד סופר אחד- שטפן צוויג. לאחר שעובדה זו נחקקה בזכרוני הקריאה כולה העצימה הרגשה זו, אין ספק שמישימה היה מושפע עמוקות מצוויג שאף הוא מת בהתאבדות בשנת 1942 ממש מספר שנים לפני שמישימה כתב את הספר הנוכחי. אפשר לומר בוודאות שיוקיו מישימה הוא הצוויג של יפן. הוא אמנם נוגע בתחומי נפש שצוויג לא עסק בהם, תחומים שאופייניים לתרבות היפנית כגון כבוד ואיפוק, אך המסגרת הכללית היא מאוד צוויגית. הוא אף מזכיר את צוויג בע"מ 83. מישימה כותב "על פי הגדרתו של שטפן צוויג מה שאנו מכנים רוע הינו חוסר שלווה הטבוע בכל בני האדם, והוא מניע את האדם אל משהו בלתי נתפס מחוצה לו, מעבר לו, וזה, ממש כאילו הטבע הותיר בנשמתנו, מתוך האנדרלמוסיה של העבר, ערעור חסר תקנה".

מישימה יודע לכתוב, אך יש לו נטייה למצות דיאלוגים או תאורים עד תום, לעיתים זה מעייף ואף משעמם. הייתי נותן שלשה כוכבים, אך הכוכב הרביעי ניתן לזכות המתרגמת הנפלאה עינת קופר שהצליחה להוסיף רבות להנאה מהספר. תרגומה של קופר נעשה ישירות מיפנית והוא מאתגר מאוד והתוצאה מרשימה והופכת אף טקסטים טרחניים לקטעי קריאה איכותיים ומהנים.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על וידויה של מסכה