ביקורת ספרותית על שירת סרטני הנהר מאת דליה אוונס
ספר טוב

---

מה לא נאמר כבר על הספר הזה: בזבוז זמן מוחלט, סיפור ייחודי, נקודת מבט שונה ומעניינת, אינספור תיאורים משמימים ועוד הרבה דברים, טובים ורעים כאחד, אז הייתי חייבת לקרוא כדי להיווכח בעצמי, כי אני אוהבת לקרוא ספרים שנויים במחלוקת ולנסות להבין איפה קוראים מצאו את החיובי, ומה בדיוק לא מצא חן בעיניהם, מאידך.

אחרי שקראתי אני יכולה להגיד שלדעתי כולם צודקים והכל נכון. הספר לא מושלם, יש לו חסרונות, ורובם מקורם לדעתי בעובדה שהסיפור זז לאט, בלי "התרחשויות" רבות, ונדמה כי הוא סובב סביב עוגן כלשהו שנמצא באירוע עתידי, רצח מסתורי שלא פוענח, ושאולי מה שיספרו לנו כרגע, יתן לנו את הפתרון. מי שהלך בדרך הזו, ככל הנראה התאכזב מהספר. אם הרמתם אותו, והמשכתם לקרוא אותו כי תיארתם לעצמכם שהוא איזשהו מותחן מרתק שמרכזו פתרון התעלומה, אתם עומדים להתבדות.

התעלומה היא כלל וכלל לא מרכז הסיפור, אלא בעיני רק משהו צדדי ברקע. הסיפור האמיתי פה הוא סיפור הבדידות, היות האדם לבדו, לא לגמרי מבחירה, עד שזה הופך להיות לחוסר ברירה. כשכל מי שהכרת ואהבת נוטש אותך, קשה מאוד לקום מזה, ויש שריטות בלב שכנראה יישארו איתנו לנצח בעקבות העלבון שחווינו או הכוויה הצורבת מהנטישה, והטעם המר שהיא מותירה אחריה.

גילוי נאות, אני אוהבת את הבדידות בעצמי, ואוהבת לקרוא על אנשים שהם לבדם, או בודדים, והחיים שהם בוחרים לחיות, ולכן הרגשתי שה"תיאורים המופרזים" של הטבע, ושל חיבור האישה עם הטבע שסביבה, תפישתה אותו והתייחסותה אליו, נגעו בי, ולא הפריעו לי או הרגישו מיותרים. מאידך, יש גם אנשים שמנסים למשוך אותך מהמקום הבודד שאתה אולי בוחר להיות בו ואולי תקוע בו, או לעזור לך אפילו קצת, כי אין אף אחד שלא זקוק לחברה ולעזרה, לא משנה עד כמה הוא מתבודד, וזה גם מסר חשוב. אפילו האדם המתבודד ביותר, היה שמח אם מישהו היה משתוקק לחברתו, ונלחם לשם כך.

בקצרה? זה סיפור על נפש האדם המפוחדת והדואבת, אחרי נטישות כואבות וצורמות, שמעדיפה את הטבע, היציב, בעל החוקים הקבועים ונטול האינטרסים, מאשר את האנשים ההפכפכים שבחוץ. ואולי, רק אולי, תצליח אותה נפש דואבת למצוא אדם אחד, יחיד סגולה, שיתכתב עם פחדיה, ואולי תוכל לבטוח שוב.

» ביקורות נוספות של כרמל
» ביקורות נוספות על שירת סרטני הנהר