ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
ספר מעולה

---

*הביקורת מכילה ספוילרים, קראו רק אם כבר קראתם את הספר!*
אני ידועה בתור ילדה מאוד בכיינית, בכל ספר טוב שקראתי יצא לי לבכות. גם אם הוא לא היה עצוב.

לפני כמה חודשים קראתי את הספר 'היינו שקרנים' והספר הפתיע אותי לחלוטין. שמעתי שהכותב של אשמת הכוכבים המליץ על הספר וכמובן רצתי לקחת אותו מהספרייה, קראתי אותו תוך כמה ימים והסוף הפתיע אותי וזעזע אותי וגרם לי לחשוב שנית על הרצון להמשיך להתקיים.

לפני יומיים קראתי את הספר מחדש ברגע שנזכרתי בו, ועכשיו כשאני יודעת את סוף הספר, הוא פגע בי פי חמישים מבפעם הראשונה. עכשיו אני מבינה את כל הרמזים. יש סיבה לכך שהשקרנים נשארו בדיוק כפי שקיידנס זכרה אותם. יש סיבה לכך שאף אחד מהם לא קרא או ענה למיילים שלה. יש סיבה לכך שאינה זוכרת כלום מהקיץ של גיל 15. יש סיבה לכריכה של הספר. יש סיבה לשם הספר.
חלק מהקוראים חושבים שהיא דמיינה אותם, או חלמה אותם.
אני חד משמעית בטוחה שהיא הזתה אותם. הנפש שלה חולה.
אתמול עשיתי החלטה מאוד לא נבונה וסיימתי את הספר כששתי חברות שלי היו אצלי, התחלתי להתייפח מולן. עשר דקות לפני שהייתי צריכה להתחבר בזום לשיעור בבית ספר. מאז הספר הזה לא יוצא לי אפילו לשנייה מהראש. הכרחתי את שני ההורים שלי, אחותי ועוד 3 חברות טובות לקרוא את הספר.
כל כך התפעלתי מהספר שפשוט חיפשתי מסגרת לחלוק את מחשובתיי לגביו ומיד התחברתי אל 'סימניה' והנני כאן.
קראתי כמה מהביקורות הרעות ואני מאוכזבת מאוד, הספר היה מסקרן מכל בחינה, התקציר, הכריכה, השם, וגם במהלך הספר סוקרנתי. היה לי ברור שזה לא ספר רגיל והוא לא יימשך בכזו פשטות. והסוף אכן אישר את השערתי.
הסוף קרה בכזו פשטות, היא פשוט נזכרה. לא משכו את זה, לא סיפרו לה, היא פשוט נזכרה. וזה מה שהפך את המכה לכל כך כואבת.
לסיכום, פיתחתי אובססיה אל הספר הזה.

» ביקורות נוספות של אן
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים