ביקורת ספרותית על המהגרת מאת מנג'ו קפור
ספר לא משהו

---

כגודל הציפיה כך האכזבה.
ציפיתי לספר מרתק על עולמם של מהגרים. הניתוק ממשפחתם וארצם, הזרות. קשיי התאזרחות וביורוקרטיה, הצורך להתערות בחברה לא מוכרת ולעתים לא מקבלת. למצוא עבודה, להסתגל למציאות שונה.
זהו סיפורם של נינה ההודית, מרצה באוניברסיטה, בת שלושים שטרם נישאה ואננדה שהיגר שנים קודם מהודו לקנדה ומתגורר בהאליפקס, נובה סקוטיה. מצליח למדי בעבודתו כרופא שיניים ועודו רווק. השניים נתונים ללחץ מצד משפחתם- בעיקר אמה של נינה, אלמנה מזה שנים המקווה לראות את בתה היחידה נישאת ואחותו של אננדה המתגוררת בהודו עם משפחתה.
ברקע הדלות ההודית, אם ובת החולקות חדר בדירה עלובה, שכונות עוני ואוטובוסים צפופים. הודו השמרנית של שנות השבעים גם בגישתה לנישואין והמשטר הקשוח של אינדירה גאנדי.
נינה ואננדה מתוודעים דרך קשר מכתבים והוא מחליט להגיע להודו לפגוש אותה, דבר מוביל לדבר והיא מוצאת עצמה בארץ זרה.
והאכזבה- הספר פשוט משעמם למדי. סגנון לא משהו, כתיבתו טכנית, משמימה ולא הצליחה לרתק אותי. רחוק מאד מהעושר הספרותי של סג'אל בדאני ב'סיפורה של מספרת הסיפורים' הנקרא בנשימה אחת. לא מצליח להתמקד ממש בנושא האמיתי; פירוט מייגע ומיותר של המאכלים ההודים והכנתם, הבגדים כולל הסארי באורך ששה מטרים, בית המלון בו לנו בזמן ביקורו של אננדה. הדירה של הורי גארי חברו בהאליפקס בה התגורר.
אחרי קרוב למחצית הדרך וקצת דפדוף הלאה ורושם כללי מה מצפה (לא מרתק) הספיק לי והנחתי את הספר, מה שאינני מרבה לעשות.
לא "טוטאל לוס"-יש תוכן ועלילה- אבל רחוק מאד מ'וואו'.
1.5 כוכבים.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על המהגרת