ביקורת ספרותית על המהגרת מאת מנג'ו קפור
ספר לא משהו

---

כשבחרתי את הספר בחנות לא הכרתי אותו או שמעתי על הסופרת קודם, אבל ריתקה אותי התרבות ונושא הספר- אז לקחתי...
הודו מתוארת באקזוטיות ובלי משוא פנים, ניכר כי העניין קרוב לליבה של הסופרת, מהשאר, התאכזבתי.
הגרעין, לב ליבו של הספר דווקא בכלל לא רע, אבל ההרגשה היא שהסופרת שוכחת לרגע מה היה הנושא המרכזי ונמרחת לכל הכיוונים, אופיין של הדמויות סותר את התנהגותם, הפואנטה הולכת לאיבוד, והספר מאבד את המעוף ההתחלתי שלו.
המאבק של הגיבורה נוגע ללב אך לא מספיק, באמצע הקריאה קצת השתעממתי, תיאורי המין היו לפי דעתי לא קשורים ומוחצנים מדי, ורצף המאורעות היה לא תקין.
מה כן אהבתי?
את התיאורים, תיאורי החיים בהודו, הריקשות, נהגי המוניות, השכנים החטטנים, המשפחה המתערבת,התרבות המערבית לעומת תרבות ה"עולם השלישי",את נופי קנדה היפה,בכלל לנופים יש חלק גדול בעלילת הספר,
בין השורות אהבתי גם את קשיי ההסתגלות, ללבוש המערבי, לאוכל, הקטע היפה לדעתי היה התיאור של אחת הדמויות כיצד משפחתה איבדה במשך הזמן את הזהות שלה,
הספר מעורר מחשבה יפה, אנחנו ש ווה המדינה שבה אנו חיים?התרבות של המקום בו גדלנו?כשמאבדים את הייחודיות שלנו האם אנו מאבדים את עצמנו?-על השאלות האלו הספר לא עונה, הקורא מגיע לסוף הסיפור, הכל נשאר גלוי ופתוח, שוב התחלה חדשה, העולם בנוי ממהגרים...

» ביקורות נוספות של עדי
» ביקורות נוספות על המהגרת