ביקורת ספרותית על הגולם, האח השקט מאת מרים פרסלר

---

כשאני הולך לסעוד במסעדת בשרים, לא מעניין אותי לדעת שנתח הבשר, אותו הזמנתי, הובל על ידי שיירת חמורים וחצה רכס הרים בלתי עביר מאיזו ארץ נידחת כפי שלא מעניין אותי לדעת שמקור עלי החסה, עליהם נתח הבשר מונח, הם ארץ ישראלי מצוי, שהושקו במימי מעיין נסתר שמיקומו ידוע רק לאדם וחצי, ועליהם פוזרו שכבת גרגירי תיבול שגודלו במעמקי מערת נטיפים בלב האוקיאנוס הפרסי. את מי קיבינימט זה מעניין?
באותה מידה לא מעניין אותי שהשף של המסעדה הדביק לעצמו תואר של הילד הרע של הקולינריה הישראלית ואם לא אתנהג יפה אז הוא מאד יכעס ויזרוק עלי גרגירי מלח גס וידקלם לי שירים מגדריים...
כשאני הולך למסעדה לאכול בשר אז אני רוצה לאכול בשר כי על זה אני משלם וכל שאר סיפורי המהללים ומלחכי הפנכה לא מעניינים אותי!
כשאני קורא ספר על הגולם מפראג אז אני רוצה לקרוא על הגולם ולא רוצה לקבל ספר עם הרבה מאד פרטים קטנים שהסופרת שרבבה לעלילה בניסיון מפוקפק להראות לי שהיא שולטת במעטפת שהיא יצרה, שהיא מנסה לרצות אותי במפגן כוח בקיאות שמתפרק מול עיני כמו בנייני קומות שנבנים בארץ על ידי חברות בנייה קומבינטוריות.
עלילת הספר 'הגולם, האח השקט' מתרחשת בקהילה היהודית שבפראג, בתקופת פועלו של המהר"ל מפראג הוא רבי יהודה ליווא בן בצלאל שפעל במאה ה – 16 לספירה; לפראג מגיעים צמד ילדים: ינקל ורוחל'ה אח ואחות, קרובי משפחתו של המהר"ל בחיפוש אחר אוכל ומחסה ואותם הם מוצאים בבתי הקהילה היהודית בעיר.
סיפורם המרכזי מתרחש על רקע מערכת היחסים הרעועה בין הקהילה לבין התושבים הנוצרים של העיר אשר מוסתים תמידית על ידי אנשי כמורה ונזירים אנטישמיים; האחרונים מעלילים עלילות דם על היהודים ומנסים תמידית להסית את האספסוף המקומי ואת השלטון המרכזי למול היהודים. ישועתם של בני הקהילה באה בדמות יוסף, גולם דמוי אדם ענק עשוי מטיט, שנוצר ע"י המהר"ל באמצעות לחשים ואמונה דתית, שעומד כחיץ בין הפורעים לבני הקהילה ומגן עליהם בכוח הזרוע וביד נטויה.
יוסף הוא, לכאורה, יצור חסר נשמה וחסר בינה שמחויב מתוקף הכוח האלוהי לציית ליוצרו המהר"ל אבל, כפי שאנחנו נוכחים במהלך הספר, הוא מתחיל להתחבר רגשית עם ינקל וכאן גם מתחילה ההתדרדרות בהתנהגות שלו כי יוסף נברא חסר תודעה ועל ידי פיתוח תודעה הוא מתחיל להשתולל ומפסיק לציית ליוצרו ומכאן מקור המשפט 'הגולם קם על יוצרו'.
אני לא יכול לכתוב שנהניתי מהספר; עלילות הגולם והמהר"ל מוכרות לי מספרו של יודל רוזנברג 'הגולם מפראג', ו'הגולם' של יצחק בשביס זינגר שנכתב כספרות ילדים, והניסיון של הסופרת לשכתב מחדש את הסיפור על בסיס העלילות המוכרות ולשים בחזית את ינקל והקהילה וברקע את יוסף הגולם, הוא ניסיון שאני לא בטוח שמצליח – אולי בקריאה שנייה אשנה את עמדתי. ומצד שני היא מצליחה לקחת עלילות בסיסיות ולבנות מסביבן יריעה גדולה ורחבה יותר ממה שהיה להן קודם לכן, לטעמי טיפטיפה מעבר למידה הנכונה.
כמו כן, כתבתי בתחילת הביקורת, אינני אוהב שסופרים מנסים לרצות אותי כקורא או מנסים להרשים אותי בבקיאותם בפרטים רבים וככל שהם יותר מנסים ככה המעטפת יותר מלאה בחורים והרבה פרטים נשארים ללא מענה; הסופרת מנסה לתת הרבה מידע על חיי הקהילה, מזונות, לבוש, דפוס התנהגות אבל בסוף שוכחת שיש גיבורים לספר ואם אינך נותן להם בסיס ועבר אז הם נשארים עם סימני שאלה.
מכל הניסיון המייגע לשכתב את הסיפור מחדש (לא הצלחתי להבין לאיזה קהל יעד פנתה המחברת, האם מדובר בספרות ילדים או בספרות מבוגרים?) התחברתי לסיפור מקורי אחד בו ינקל ויוסף יוצאים בשליחות הצלה של הקהילה היהודית בפראג ובמהלך המסע ינקל, שכה חסר לו מגע בוגר וחניכה וכל הזמן עומד על המשמר בלהגן על עצמו ועל אחותו הקטנה רוחלה, מוצא סוף סוף שקט ושינה בטוחה בזרועותיו של יוסף, 'אחיו' הגדול, ושניהם מרחפים כמו צמד מלאכים (לכל המתלוננים על ספוילרים, אנא תסתכלו בבקשה בעטיפת הספר) מעל יערות בראשית.

למען הגילוי הנאות, הספר נכתב במקור בשפת גרמנית ותורגם לעברית; אינני דובר, לצערי, את השפה הגרמנית ויתכן שבשפת המקור הספר משכנע יותר מתרגומו העברי.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על הגולם, האח השקט