ביקורת ספרותית על גן העדן [הוצאה מחודשת] מאת ארנסט המינגוויי
ספר טוב

---

מכירים את הרגע הזה שאתם מתעוררים באמצע הלילה עם פה יבש כמו מדבר וכל מה שאתם רוצים וצריכים באותה שנייה זה כוס מים קרירים? אתם קמים מהמיטה יוצאים מחדר השינה אל המטבח מוזגים כוס גדולה של מים ובלגימה אחת ארוכה מרוקנים את הכוס ומתענגים על המשקה הפשוט שבאותו הרגע מרגיש כמשקה הטעים בעולם.

ככה מרגישים לי הספרים של המינגוויי ואני תוהה מה גורם לי לגמוע את הספרים שלו בשקיקה שכזאת ולהתענג על הכתיבה שלו בכל פעם מחדש. כנראה שזאת הפשטות בה הוא מצליח לתאר את חיי היום יום של הדמויות ובעזרת הכתיבה כמעט ציורית שלו המילים נרקמות לכדי ציורים יפים של המקומות והנופים, האנשים, המאכלים והמשקאות. המינגוויי בקלות לוקח אותנו אל המקומות עליהם כותב והתמונה שמתקלבת כה אמיתית ואנושית, כיף לקרוא את הספרים שלו, והספר הזה בפרט מרגיש כמו חופשה שלווה תחת השמש החמה לצד אוקיינוס יפהפה.

ב"גן העדן" המינגוויי עוסק בטבע האדם דרך מערכת היחסים של דיוויד, סופר, וקתרין אשתו כשהם בחופשת ירח הדבש בצרפת שם הם פוגשים את מריטה.

קתרין מצטיירת כאדם אנטי-קונפורמיסט ובדרכה שלה משקפת את ההתנגדות שלה למוסכמות חברתיות והרצון שלה לנסות ולעשות ולחפש את עצמה כל פעם מחדש.
לאורך הספר מגלים כמה היא בעייתית ודי מתוסבכת, נדמה שהיא סובלת ממאניה דפרסיה. היא מנסה לגרור את דיוויד ולצרף אותו לכל אחד מהשיגעונות החדשים שלה, די ברור שדיוויד מרגיש פחות בנוח אך הוא בוחר לשתף פעולה, אולי כדי לנסות ולמרוד בדרכו שלו או פשוט כי הוא אוהב אותה.

החופשה כללה צלילות, הרבה אלכוהול ואוכל טוב כמו שהמינגווי אוהב. רוב הרומן מתעסק במשולש האהבה בין דיוויד, קתרין ומריטה שהתחיל גם הוא כעוד שיגעון של קתרין ובמהרה מתפתחת מערכת יחסים בין השלושה. שלושתם, כל אחד בדרכו שלו, טועמים מהפרי האסור, הם מתאהבים על רקע גן העדן בריביירה הצרפתית הקסומה ולאט לאט נחשפים עוד רבדים בטבעם של הדמויות, המינגוויי מאפשר לנו להציץ אל תוך הנפש של כל אחת מהן, ההתמודדות שלהן עם המצב הנתון וההשלכות, שעבור חלק מהן, לא בהכרח טובות. דמות הגבר, דיוויד, מקבלת גוון אחר, פחות מצ'ואיסטית ויותר פגיעה ואנושית מדמויות אחרות של המינגוויי.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על גן העדן [הוצאה מחודשת]