ביקורת ספרותית על פרנקנשטיין (כריכה מחודשת) - הקדמה והערות: קארן קרבינר - פרוזה # מאת מרי שלי

---

לפני מספר שנים הקשבתי לשדרנית בגלגלץ. היא נתנה פתיחון לפני שהשמיעה את השיר של להקת טיפקס עם שרית חדד (בימים של לפני הפרסום, המופעים המיותרים וכל השואו שהרס אותה, לדעתי) 'למה הלכת ממנו'; בפתיחון היא סיפרה שלמרות שלחן השיר הוא שמח, צריך להקשיב למילים ולא לשמוע; כמקשיבים למילים מבינים שבעצם מדובר בשיר עצוב עם מסר על בחורה מעיירה שכולם מצפים שהיא תתחתן ותוליד ילדים עם בן זוג ילדות אבל היא חנוקה, היא רוצה לפרוח, היא רוצה לברוח ובגלל הלחן העליז מתקבל הרושם שהשיר שמח ולא כך הוא.
הסיבה שנתתי את הרקע הזה היא הסיפור פרנקשטיין נצרב בתודעה, בגלל סרטי אימה כאלה ואחרים, כסיפור אימה על מדען מטורף שיוצר מפלצת בשם פרנקשטיין, אבל כשקוראים את הספר ומקשיבים למילים מגלים מציאות אחרת. למדען קוראים ויקטור פרנקשטיין והוא כלל לא היה מטורף, הוא היה חדור רצון להתפרסם, להיות נודע, ועלה במוחו הרעיון ליצור חיים. הוא מפיח חיים ביצור - זהו שמו או 'השד' כפי שבוראו מכנה אותו ומכאן מתחילה העלילה המרכזית של הסיפור מכיוון שסיפור הבריאה היה שולי. 2 הסיפורים המרכזיים שנעים במקביל במרבית הספר הם התחבטותיו של פרנקשטיין וייסורי המצפון שהוא חש נוכח בריאת ייצור דוחה ומפלצתי (בעיניו) והסיפור השני הוא סיפורי בריאתו של הייצור, לאחר שנזנח על יד בוראו, ותלאותיו בעולם למודעות עצמית, לרכישת השכלה וכישלונו במציאת חברה.
שני הסיפורים המרכזיים מתלכדים לשלב בו תולה הייצור את אשמת ייסוריו וחוסר יכולתה של החברה לקבל אותו, בגלל מראהו החיצוני, בבוראו ומתחיל מצוד חתול ועכבר בו הבורא והנברא מנהלים אחד מול השני ובדרך נגבה מחיר אישי יקר.
למרות 'השם' שנרדף לסיפור' כסיפור אימה אין הוא מפחיד כלל וכלל; בעיני היה הסיפור סיפור בריאה מדעי, אולי מקביל לסיפור בריאת העולם והאדם ואין זה מפתיע מכיוון שפרנקשטיין 'המספר' העיקרי של הסיפור בגוף ראשון משתמש במוטיבים תנ"כיים: החטא ועונשו, צדיק ורע לו. אבל היה דבר נוסף, סיפור בריאה כמו הולדה של ילד והתכחשות של ההורה 'לילדו' ושנאתו בגלל מראהו החיצוני והיצור האומלל שמנסה לזכות באהבת בוראו, פורע ומתפרע בהתחלה בשביל לקבל תשומת לב, אחר כך לנקום ובסוף מבכה את מר גורלו.
כמה אומלל יכול להיות יצור, מכוער ככל שניתן אם בוראו לא מסוגל לחבק אותו, ללטף אותו. כמה אכזריים יכולים להיות מעשים של יצור בריאה שמנסה בכל בכוח למשוך את תשומת ליבו של בוראו ולזכות באהבתו. כשקראתי את הספר, לא יכולתי שלא לחשוב על פנטום האופירה, אותו ילד שנולד עם פנים מעוותות וגדל וצמח לאיש עם מסיכה המתחבא מעיני כול במרתפי בניין האופרה, או 'המקרה המוזר של מר ג'קיל ומיסטר הייד' על דוקטור מכובד המבצע על עצמו ניסווים רפואיים ויוצר בתוכו אישיות כפולה ורצחנית.
הסיפור מסופר בגוף ראשון ובצורת התכתבות מכתבים, סגנון כתיבה שיבוא לידי ביטוי בספר מאוחר יותר בשנים ויעסוק גם בעל טבעי ומפלצות והוא 'דרקולה' אשר עליו כתבתי ביקורת מוקדמת יותר. כשבדקתי את הביוגרפיה של הסופרת, מרי שלי, וכיצד לא יכולתי לקרוא אותו - במהדורה החדשה של הוצאת פרוזה, הביוגרפיה של הסופרת תופסת כחמישית מעמודי הספר, מוגזם לחלוטין! התברר שאחד ממקורביה כתב ספר מאוחר שעסק בערפדים ואותו ספר השפיע על בראם סטוקר שכתב לקראת סוף המאה ה- 19 את הספר דרקולה (מרי שלי כתבה את 'פרנקשטיין' בשנת 1818). גם בפרנקשטיין בדומה לדרקולה מרבית הדמויות עוסקות בהרבה מלל ופילוסופיה קיומית ותנ"כית, כולם מבקשים להיות חברים של כולם, כולם מבקשים להיות אהובים של כולם, כולם מבקשים שיבטחו בהם ללא עוררין.
ניכר ששלי הייתה בקיאה בפרטי הנוף והטופוגרפיה שמשולבים בספר: תיאורי הנוף, שמות הערים, ההרים והאגמים מדויקים ואפילו תלאות הימים והקטבים לא היו זרים לה וניכר שהחינוך שזכתה ורכשה היה רחב אופקים.
ספר מרתק, מעניין ובסופו עצוב.
https://www.youtube.com/watch?v=fcTcCD9GbIc

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על פרנקנשטיין (כריכה מחודשת) - הקדמה והערות: קארן קרבינר - פרוזה #