ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 בפברואר, 2009
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
הספר מורכב משתי נובלות, בכל אחת מהם אדם מספר לאדם קרוב סיפור טעון ברגשות בגידה ואהבה.
בדר"כ אני אוהב את הכתיבה של גרוסמן, גם כאן הכתיבה מרשימה, אבל הסיפורים עצמם ביזארים משהו. לא התחברתי כל כך לדמויות, שהתיאור המוגזם והמוקצן של רגשותיהם ותכונותיהם (תופעה שמצויה לעיתים אצל גרוסמן, ע"ע אשה בורחת מבשורה למרות שהוא דווקא ספר טוב), רק מרחיק את ההזדהות איתם. אם לא היה לי קשה (עד בלתי אפשרי) להפסיק באמצע ספר, הייתי מפסיק אחרי מאה עמודים. למרות שאפשר לקבל מהקריאה כמה תובנות וכמה עומקים רגשיים, בכל זאת לדעתי, אפשר לוותר.
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זרש קרש
(לפני 16 שנים ו-6 חודשים)
יש משהו. אני מסכימה שהספר הזה מוצלח פחות. בתוך הספר התחברתי הרבה יותר לנובלה השנייה, שיש בה משהו מרגש בתחושה שהבעל בטוח שאישתו בוגדת בו, ודווקא זה מעלה את ערכה בעיניו. הוא לא מסוגל לנשק את אצבעות כפות רגליה, כי זה המקום "שלו". בעוד שאשתו כלל לא נמצאת במקום הפנטסטי שבו ממקם אותה בעלה. זה קצת טרגי-קומי.
|
0 הקוראים שאהבו את הביקורת