וודאי רבים מכם מכירים את הרגע שבו אתם אומרים לעצמכם "כמה טוב שנפל לידי הספר הזה". הוא השני מבין חמשת הכותרים מהסיפור ששיתפתי אתכם בסקירה הקודמת, שנחים עכשיו בספריה הפרטית שלי ואני די מתקשה לסקור אותו ...קורה...
הכותרת שניתנה לספר לקוחה מספר ירמיהו ט' א' "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם..." הרצון לעזוב את ביתך וללכת למדבר, להתרחק "מ" ולהתקרב "אל", ולהיטמע בטבע בנוף בראשיתי, הוא לעתים נחוץ לנפש ומאפשר את מידת השקט הנחוצה. להתרחק מבית שכבר קיים ולהתבונן בו מרחוק... מנזרים לסוגיהם אגב, הבנויים במדבריות, מראים את הצורך של האנשים "העוזבים את עמם" לצאת ולגור "במדבר מלון אורחים". רצון לחיי פרישות ונזירות, שקט והתבודדות.
מלון הוא בעצם מיקרוקוסמוס של תרבויות מדינות ואנשים. הוא בית ארעי, זמני, מעין קורת גג לפרקי זמן קצובים. וחומסקי כותבת באופן שובה לב על הגיבורים שלה שכרוכים ככוכבי לוויין סביב מלון המדבר "ענפי הרימון" שנמצא על שפת ים המלח... מלון שלאחדים מאפשר לברוא חיים חדשים – ללדת, לאחרים מאפשר לסגור מעגלים, ולשאר להתחיל פרק חיים חדש שיהיה טוב מקודמו. המלון המדובר הוא אבן שואבת. הוא כמו מכונת מזל שפולטת מתוכה את כל מטבעות האהבות של כל הדורות... ("ציטוט שעשיתי בו טוויסט משיר של יהודה עמיחי ....)
ספר יפיפה, כתוב נפלא, שיש בו גם אהבות כובשות, אהבות אחרות, ודומות, שנכתבו למעננו ברגישות רבה (הסופרת אגב היא גם משוררת) והונחו על כתפיהם של "תינוק יום ההולדת" ואמו דריה, שמצפה ומצפה ומצפה בשקט, אלישע נתן, חוקר מערות קומראן שמשתלב יופי עם המגילות, תרזה האלמנה האצילה, ומימי פקידת קבלה שחולמת וחולמת וחולמת ובדרך מצליחה לשנות את תוואי הגורל .
הספר נקלע לידי באקראי, וטוב שנקלע. כי עושר שפתה של חומסקי, העניק לי שעות הנאה מרובות והזכיר לי שוב ש"החיים לא סובבים סביב "מה" אנחנו עושים (הרי יש הרבה מכשולים בדרך שמטרפדים ומכשילים ) אלא "איך" אנחנו עושים אותם וה"איך" הוא זה שעושה את כל ההבדל .


















