ביקורת ספרותית על שירת סרטני הנהר מאת דליה אוונס
ספר טוב

---

כשקראתי את הספר חשבתי בתחילה על ג'יימס בונד בסרט "דוקטור נו". כזכור 007 עולה על החוף ופוגש יפהפייה (אורסולה אנדרס), בבדידות על החוף. במשך הקריאה חשבתי על סוד קיסמו של ספר זה, ופתאום עלה הפתרון, זוהי השאיפה הקמאית שלנו לחזור לטבע, שנמצא במגע מינימלי עם הציוויליזציה, לזכות ביתרונותיה כמו ידיעת הקריאה, לקבל פלטה של צבעים , ולבטא יכולת למידה, התבוננות ומחקר, זאת בליווי כישרון לציור.
מה בן אדם צריך יותר?
מרבית האנשים, היו אומרים לעצמם: "כן, אבל לא לשכוח את הג'קוזי בערב".
ועוד דבר, אני בנשמתי גאולוג - גאומורפולוג, והייתי במצבים של לבד בטבע. זוהי התנסות מיוחדת, נפלאה ומאוד חיובית.
נחזור לספר, על גיבורת הסיפור, קאיה, ההתבודדות נכפתה כי כל קרוביה עזבו אותה . החל מהאם, האחים המוכים על ידי אביהם, ולבסוף אביה בעקבותיהם. וכמו ב"דירה להשכיר" , איש אינו יודע לאן ומדוע.
קאיה בחרה להתמודד. היא מחדדת את יכולת ההתבוננות ושכלה החריף. היא אינה בונה ארמונות בשמורה בה היא גרה, אלא מתמזגת עם בעלי החיים והטבע. היא כל כך "מוזרה" לתושבי העיירות שלידה, עד שהיא מכונה "ילדת ביצות". בהתחלה ככינוי גנאי ואחר כך כשם תואר חיובי.
הלמידה של לקרוא ולצייר, מאפשרת לה להביא לידי ביטוי יכולת מחקרית וכתיבת ספרים על הביצה.
הספר אינו אחיד. ההתחלה שלו הומוגנית ויפה. תיאורי הטבע נפלאים. הסתמכתי על גוגל ידידנו, סתם בשביל הכיף ועולם שלם נפתח לפני.
יש בכתיבה של הסופרת , דליה אוונס, הרבה מטבעות לשון, אירוניה שיכולה לסכם מצב במספר מילים.
למשל: " כשהייתה לקאיה אפשרות, היא נמנעה מגברת סינגלטרי וניגשה לקופאית השנייה, שלא הפגינה שום עניין חוץ מלומר שילדים לא צריכים לבוא לחנות יחפים. היא חשבה לספר לגברת שאין לה תוכניות לבחור ענבים עם הבהונות. מי בכלל יכול להרשות לעצמו ענבים?"
או " שלום מיסטר ג'יק. מה שלומך?"
"לא רע, התעוררתי מהצד הנכון של הלכלוך,"
או " לקח לשמש פחות זמן לטרוף את הערפל (שעל הים), משלקח לקפוצ'י למלא את המכל (של הסירה)".
קאיה מגיבה להתנסות שלה בקריאה בפעם הראשונה:"לא ידעתי שמילים יכולות להחזיק כל כך הרבה. לא ידעתי שמשפט יכול להיות כל כך מלא."
בתיאורי הטבע מוקדש מקום לא רק לזכרים החזקים , אלא עמוד שלם לטכניקות חיזור/השתלטות של הזכרים הפחות "מוצלחים". כמו זכרים של צפרדע שור שמתגנבים ליד זכר שליט בעל יכולת קולית מרשימה, ובעוד הוא מזדווג עם נקבה אחת, הם מוצאים הזדמנות לזווג נקבות אחרות שהגיעו ל"חגיגה".
תהיתי אם תופעת ה"גרופי" סביב שליט או שליטה אצל האדם היא וריאציה של הנושא.
קאיה אינה טורפת הגברים כפי שאפשר לחשוב, היא פוחדת מאנשים, ופגיעה ביותר. אולי תכונות אלו, מאפשרות חיבור טוב יותר עם הטבע.
הספר קצבי מאוד . בקטע מסוים השתרבבה עלילת רצח ופתרונה הטוב. בסוף הספר הרגשתי כי זה סרח עודף.
אין ספק ספר מהנה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על שירת סרטני הנהר