אני חולק עליך, מסמר, באשר לתמונה בחזית הספר.
אילו היה שם משהו פאלי במובהק, כמו מגדל, מלפפון או משהו דומה, היתה כאן תחושה מובהקת של משהו זול, מיידי ושטוח (ואפילו כאן, אולי על גבול הוולגרי. אולי.). אלא שמישהו אינטיליגנטי בחר להביע דווקא משהו שבנוי נדבך על נדבך, רעוע, מורכב, לגמרי לא מיידי, שלו היה נמצא במנותק מהכותרת או מההקשר לא היה נמצא בו שום דבר בוטה שאפילו מזכיר משהו מיני. עצם זה שהמילה "זקופים" נבחרה, אכן כאנטיתזה ל"ערות" (כבר אתייחס לזה), נראית בעיני מעניינת, ושוב, לא "אחד לאחד". זקופים כמילת תואר של המין הגברי שמוכן, זקוף, לדבר בגלוי על המיניות שלו, האינטימיות שלו, ועל מה שהיה ועדיין, לצערי, נתפס כמשהו שאין מה לדבר עליו, שהוא מובן מאליו, חד מימדי, שראוי שיישאר במחשכים. ובכל זאת, אין בכך בכדי להעיד על איכות הספר, אך וודאי שהנושא שווה דיבור והתייחסות, גם עם השם הזה והכריכה הזאת, שלא הייתי מרחיק את הילד או הילדה שלי ממנה כי היא וולגרית או בוטה.
באשר ל"ערות" - גם כאן דווקא מדובר על שם מתוחכם לעילא, עם כריכה שמזכירה איבר מין נשי ואף היא אינה וולגרית, אולי טיפה יותר צפוייה מהאימג' של חלוקי הנחל. השם מרפרר גם להתעוררות הנשית אחרי היסטוריה ארוכה של הדחקה והשתקה, אבל במקביל גם לטקסט הווטסאפי הנפוץ ביותר הקשור לסקס מזדמן - "ערה?". (ואולי אפילו ל"ערוות", אם אני מרחיק לכת.)
משונה בעיניי שדווקא כאן, בקהילה של אנשי ספר, ישנה מין הצטופפות שורות פוריטנית כמעט בכל פעם שמישהו מעז להעלות על דל-ביקורתו איזשהו עניין הקשור למיניות. אולי זה כי יש כאן גם הרבה דתיים, בני נוער וילדים שאנחנו חרדים קולקטיבית ואוטומטית לתומתם, אני לא יודע. שווה מחשבה, ואפילו דיון.
