<mark>יוסי אשור</mark> מגולל בספר הבכורה שלו 28 מונולוגים מפי גברים, ממגוון הגילאים וסטאטוסים חברתיים על המיניות שלהם: צעירים, רווקים, נשואים, גרושים, גברים בזוגיות עם או בלי ילדים ומהקהילה הלהטבי"ת.

<mark>יוסי אשור</mark> כותב שחונכנו שלא מדברים על מיניות עם המשפחה, וכל שיחה בנושא זה הינה בגדר טאבו, דברים שבינו לבינה או בינו לבינו.

הספר הנוכחי הרים את הכפפה בספרות הכתובה בנושא עטוף בבד כהה אטום.

בפתח הדברים יוסי

אם זו זיקפה, מעניין איך ניראית אימפוטנציה...
לאורך כל הספר הייתה לי הרגשה, שכמו שנשים, לעיתים, מזייפות אורגזמה, כך זייף <mark>יוסי אשור</mark> את כל המונולוגים.
הם דומים מדי זה לזה, כמעט זהים, ויש לי הרגשה שרובם מומצאים, ואני בתור מורה נורא רגישה להעתקות.
ופעמים רבות במהלך הקריאה לא יכולתי שלא לתהות, וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַגבָרִים מֵעוֹלָם....
נסיון עלוב לחקות ולרכוב על ההצלחה של "ערות".

איזו בשורה זוקף לזכותו ספר בשם זקופים?
המרואיינים גברים אנונימיים, רובם ללא ילדים או זוגיות קבועה לפחות יוצאים במונולוגים מהואגינה אה סליחה מה...זקיף!!!
28
מונולוגים שדי מזקירים ומזכירים אחד את השני.
גברים מדברים על המיניות שלהם וזוקפים זאת לטראומות ילדות.
הסיפורים די דומים אחד לשני עם קורטוב של תפאורה אחרת, בצורה ישירה, בגובה העיניים המציפים את כל חרדות הביצוע
של הגברים אשר שוב זוקפים זאת