ביקורת ספרותית על אל מול הלילה מאת דלפין דה ויגאן
ספר טוב

---

ספר מצויין. הספר מלווה את נסיונותיה של דלפין דה ויגאן לכתוב ביוגרפיה של אמה, ומשלב בין פרקים בהם סיפור חייה מסופר לבין פרקים בהם היא מספרת את זכרונותיה מאמה, ובין רגעים שבהם היא כותבת על הכתיבה עצמה. בספר נפרשת הסאגה המשפחתית של חיי אמה, החל מילדותה במשפחה ספק היפית ספק מזניחה, דרך ההתבגרות, הקשיים, הגברים, המשברים והיציאה מהם.
הספר הוא פמיניסטי מאין כמוהו מבחינה זו שהוא נוגע בנקודה כואבת וחשובה- הקשר בין בנות לאמהות. ההשפעה שיש לאמהות כל העולם של הבנות, על הבטחון העצמי והיכולות שלהן וכן הצורך של הבת להתבגר ולסלוח בשביל להבין את אמה.נושאים נוספים המדוברים מנקודת מבט נשית- המחיר של להיות ילדה יפה, של להיות מתבגרת יפה, קשר בין בנות לאבות וכן מחלת נפש.
אהבתי מאוד את הספר ואני מציבה אותו לצד סופרות אחרות שכותבות על עולמן הנפשי כמו בפעמון הזכוכית, אישה נטושה, מחברת הזהב, ספרים של וירג'יניה וולף ועוד. הסגנון אולי שונה אבל היכולת לשאול שאלות על הקיום האנושי הנשי דומה.

» ביקורות נוספות של אורנה
» ביקורות נוספות על אל מול הלילה