ביקורת ספרותית על חאדולה מאת אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס
ספר טוב

---

חאדולה היא אישה בת 60, אלמנה המתגוררת בכפר על אי יווני פסטורלי. חאדולה היא אם לשבעה ילדים, והסיפור נפתח כשהיא שומרת על נכדתה התינוקת שאך נולדה לא מזמן, ועל היולדת המחלימה מהלידה.

חאדולה, הידועה גם בשמה המלא פרנגויאנו, וכך היא גם מכונה ברוב עמודי הספר, משחזרת בדימיונה את קורות חייה בעודה מדירה שינה מעיניה ליד העריסה. היא נזכרת בהוריה ובילדותה בביתם, ובימים בהם הם השיאו אותה לבעלה, שהיה שוליה של אביה, והעניקו לה נדוניה דלה מדי. בזיעת אפה וסכומי כסף זעומים היא הצליחה לבנות לעצמה בית ולפרנס את המשפחה בהיותה מרפאה בצמחים ומיילדת.

הסיפור מתקדם כמעט בעצלתיים עד שמגיעה נקודת המפנה המזעזעת. חאדולה הופכת מסבתא לרוצחת.

מכאן ואילך הדברים רק הולכים ומדרדרים עבור חאדולה, די מהר היא נאלצת להימלט מהרשויות ולמצוא לעצמה מפלט בחמוקי הטבע המקיף את האי ומעת לעת גם בבתי הכפריים המזדמנים לה במרוצתה מהשוטרים.

למרות הזוועות שהוא מתאר, המחבר לא שופט את הגיבורה שלו אף לא לרגע. הוא מתייחס אליה כאל "אישה אומללה" או מסכנה, אך לא ניכר טון שיפוטי בכתיבתו. גם את מעשיה הגרועים ביותר הוא מדווח במעט מילים, יחסית, ומטיל על הקורא להרגיש את עוצמתם של המאורעות ללא השפעתו הישירה.
פאפאדיאמנטיס כותב בכישרון רב את התקופה ואת הסביבה החיצונית של דמויותיו. הנוף השופע, על הריו, אגמיו, צמחייתו וכרמיו, הוא גיבור בסיפור לא פחות מהזקנה המתענה, והמחבר מכנה אותו ברוב תבונה ופיוטיות "הצדק האלוהי".

זהו סיפור אנושי מאוד הכורך הן רקע היסטורי ופוליטי, והן סוגיות מוסריות ופסיכולוגיות מרתקות יחדיו. גם לדת הנוצרית ישנו מקום כבד משקל בסיפור, אחת הדוגמאות הפעוטות לכך היא כאשר חאדולה מכנה את עצמה "שליחה של אלוהים", בהקשר מאוד לא "אלוהי".
השמות היוונים-אותנטיים והדמויות הכפריות האופייניות, שבמיעוטן אף היו יהודיות, הופכים את הכל לחוויית קריאה מהנה, קצת אחרת למי שמורגל בספרות אירופית. המחבר, בסגנונו המתוחכם, השכיל לכתוב כמעט בנונשלנטיות סיפור קשה ומורכב מאוד.

ספר טוב, איכותי ומומלץ.

» ביקורות נוספות של MishaEla
» ביקורות נוספות על חאדולה