#
זה הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת למרות שהוא השני בסדר הכתיבה. כל ספר מספר סיפור אחר וכולם מרתקים ונפלאים לקריאה (ואני מנחשת שגם לכתיבה) ואת זה אני אומרת כמי שבאופן רגיל אינה מחבבת פנטזיה במיוחד.
אינני מחבבת את הז'אנר הזה כי ברוב המקרים העולם שהוא בורא כבר היה פה פעם: בימי הביניים, אולי קצת אחר כך. יש בסיפוריו בדרך כלל אצילים מושחתים, אריסים נאנקים-תחת-עול, תיאורי קרבות של יריבים מושבעים, גיבורה ענייה ויפה וגיבור אמיץ עם גלימה. על הכל זרוי אבק-קסמים: יכולות יוצאות דופן, מעשי גבורה בעזרה מלמעלה, כאלה. גם הספר הזה מסתמך על עולם שהיה פעם, אבל אחר. הקלישאות נוקו. לנוביק, שהיא בת לאב יהודי ואם פולניה יש - או היתה - סבתא שסיפרה לה אגדות המבוססות על מיתולוגיה של פולין-רוסיה. העולם, שהיא מתארת גם ב"חוט של כסף" הנפלא, הוא עולם החקלאים העניים במחוזות ההם. חורף מושלג וקפוא, אביב קצר עם פירות יער וקיץ חם עם מעט שמש והרבה אבק. יאגה, המכשפה האולטימטיבית של האזור, קיימת פה כסוג של אגדה בתוך אגדה, המאכלים הם המקובלים באותו אזור (כוסמת, נו...) והתנהלות התושבים – אריסים, בורים, מעריצים את אדוניהם המורמים מעם, מאמינים בכשפים ואגדות.
אגניישקה היא בת 17 ושייכת לשנתון של ילדות שאחת מהן תילקח לתקופה של 10 שנים לטירתו של הקוסם אדיר הכוח המגן על הכפר. מצפים שהחברה הטובה שלה, קאשה, שהיא יפה מאד, מוכשרת ואמיצה תיבחר. אבל כמו שקורה לפעמים נבחרת דווקא אנגיישקה הגמלונית והמגושמת, זו שהכישרון הכי בולט שלה הוא להתלכלך. היא מגיעה לטירת הקוסם, מתבררת כמכשפה בהתהוות ומוציאה את הקוסם המסודר וחובב האסתטיקה מדעתו. הוא דוגל בסדר ובלמידה מסודרת, נדבך על נדבך, והיא פועלת באופן לא מאורגן, קופצת מעניין לעניין, שוכחת את הלחשים שהוא מנסה ללמד אותה, נוגעת בדברים שאסור ושוברת לא מעט כלים. ועם כל אלה – שומרת על הייחודיות שלה.
אנשי הכפר מתמודדים עם אוייב נורא המתגלם ביער: פעם הם מצליחים לחטוף ממנו שטח, פעם הוא משתלט על שטחם. הוא חורש רע ומסוכן, בדיוק כמו כל יצור אגדי שהמצאנו כדי להסביר לעצמנו מהו הרוע.
כמו שאמרתי – הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת, שמקבע אותה כסופרת מצויינת. היא כתבה ספר הרפתקאות שימצא חן בעיני חובבי הרפתקאות, וטמנה בו מסרים ותובנות שימצאו חן גם בעיני המחפשים תיחכום [למשל – אם מלקטים מהחיים את מה שהם מזמנים, אפשר לשמוח במה שמצאנו, שלא כמו מטרה שרודפים אחריה במשך החיים, לא תמיד בהצלחה. או הרעיון השערורייתי של נוביק לנסות להפוך אויב למשהו שאפשר לחיות במחיצתו ללא מלחמה]
נוביק עוקפת בהצלחה את מהמורות הבנליות: הביטחון בו הגיבורה מתנהלת בעולם אינו בזכות יופיה (היא כלל לא יפה) או בזכות גבר שאוהב אותה (אם כי גם סיפור אהבה יש פה, כמובן) היא שלמה עם עצמה. היא נערה כפרית, לא משכילה במיוחד, שחיה בשלום עם סביבתה. הסופרת אינה מתעלמת מחולשות אנוש – יש בסיפור גם קינאה וגם בושה, יש בו תחרות וכלימה, אבל יש בו גם עוצמה והתגברות על מכשולים.
ההגדרה - האישית לגמרי - שלי ל"סופר טוב" היא מי שכתב ספר שהצליח להטביע אותי בו. שגרם לי להרגיש שאני חלק מהעולם שתיאר, שהצלחתי בזכותו להבין את המניעים ולמצוא את הגיון העלילה בתוך הגיונו של הסיפור. נוביק מבחינתי היא סופרת טובה. היא טוותה לי קסם זו הפעם השלישית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
