כאן היתה ביקורת ארוכה שנמחקה לשם שמירה על הפרטיות.
בגדול, מה שרציתי לומר הוא שספר שעוסק בנושא של דחייה חברתית לא עושה חסד עם קוראיו כשהוא מציג את הגיבור הדחוי והמוחרם כאינדיבידואל מיוסר שאינו מוערך דיו ע"י החברה.
נכון, יש מקרים כאלה. אבל ברוב המקרים, פיתוח של הכישורים החברתיים יעזור לילד הדחוי/השקוף/המוחרם הרבה יותר מאשר לשבת לבד בחושך ולהתמלא ברגשות הערצה עצמית משולבת ברחמים עצמיים על כמה שהוא בלתי מובן ובלתי מוערך ע"י החברה חסרת המעוף שמקיפה אותו.
יש לי עוד מה לומר. אולי אפילו אצליח להגיע לזה, בביקורת אחרת.

קראתי את הספר הזה פעמיים, וגם בפעם השנייה התרגשתי ממנו ונורא נהנתי לקרוא אותו. הספר הזה פשוט מדהים! הוא לא ספר רגיל, זה ספר שהעלילה שלו קצת מוזרה, אך מאוד סוחפת ומעניינת. הנערה הזאת סוזן, שהיתה בעצם ילדת כוכבים, מצאה חן בעיני מאוד. אני התחברתי לדמות שלה, אני הרגשתי שאנחנו דומות בכמה דברים. אולי לי לא היה את האומץ לבוא בבגדים מוזרים לבית הספר, או לחלק לכולם מתנות ללא כל סיבה או לשיר שירי יומולדת לילדים. אבל גם אותי מחשיבים למוזרה, ואת האמת, גם לי לא אכפת, בדיוק לילדת כוכבים בספר. הילדה הזאת היא מיוחדת במינה, לא נראה לי שבאמת קיימות ילדות מקסימות ומדהימות כמוהה.
ממצליצה על הספר הזה בחום!

" איך זה שכוכב אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד.
אני לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד."

אני חושבת שבהרבה מצבים אנחנו נמצאים במקום של דובר השיר.
ההליכה עם הזרם.
כולנו רוצים להיות שייכים למשהו.
והמון פעמים, למרות שאנחנו מוצאים בעצמנו ייחוד, אנחנו בסופו של דבר כמו כולם. עושים הרבה דברים כמו כולם. ולפעמים מרוב שאנחנו מנסים להבליט את הייחוד שבנו אבל להיות כמו כולם, אנחנו הולכים קצת לאיבוד, ולא ברור מי זה האני האמתי.
רק מעטים יצליחו באמת להראות, להעז בלי לתת באמת דין וחשבון.
ואולי הם לא בהכרח יעשו את זה מתוך אינטרסים אישיים. אולי כי פשוט הם באמת מאמינים במה שהם מייצגים. מוכנים לשלם מחירים בשביל לעשות את הדבר הנכון, והאמת שלהם.


תקציר:

"היא היתה חמקמקה. היא היתה הניחוח הקלוש של פרח הקקטוס, הצללית המרפרפת של תנשמת. לא ידענו איך לאכול אותה. במחשבותינו ניסינו להצמיד אותה אל לוח השעם כמו פרפר, אך הסיכה פשוט עברה דרכה והיא עפה לה.

כולם בבית הספר התיכון מיקה מוקסמים מילדת-כוכבים. בהתחלה. אך אז הם פונים כנגדה. וליאו, נואש מאהבה, מאיץ בה להפוך לדבר היחיד שיכול להרוס אותה: נורמלית.

ילדת-כוכבים תר אחר שאלות של נאמנות האדם לחבריו ולעצמו ומניח לקוראים לגבש את תשובותיהם בעצמם."


הספר "ילדת כוכבים" מתעסק בשאלות פילוסופיות על החברות , ואמונות. ובכלל, השאלה שעלתה לי בראש הייתה האם יצר האדם רע מנעוריו, או שאנחנו נולדים טובים ומשהו בדרך "מקלקל" אותנו? והאם זה משהו שיכול להשתנות?(התשובה לשאלה הזאת, אגב, היא מבחינתי כן) .

אחרי שקראתי את הספר הזה, אני מרגישה שהאמונה שלי בצד הטוב שבאנשים דווקא גדלה.
כי לבחור להיות אדיש, ללכת רק לפי מה שכולם עושים או אומרים ולראות רק איך זה משרת את האינטרסים האישיים שלי זה קל. הבחירה בלהיות מודע לסביבה, לגלות רגישות, לעזור- אפילו בסתם להגיד שלום ולשאול מה נשמע- זו החוכמה האמתית.
כי השינויים האמתיים באים מתוך הדברים הקטנים.

סיימתי אותו כבר לפני מס' ימים אך לא היה לי זמן לכתוב ביקורת.
אפשר לחלק את הספר לשניים, ישנה העלילה שאם קןראים אותה כמו שהיא הספר מיועד לילדים עד תחילת הנוער.
אבל הספר מספר לנו סיפור אחר. יום אחד מגיעה לביה"ס התיכון ילדה שלבושה בשמלה כמו היפית ועם יוקילילי, הילדה מאוד עליזה וקוראת לעצמה ילדת כוכבים. היא יודעת מתי לאנשים יש יום-הולדת ושרה להם בהפסקת האוכל. התלמידים כמו בכל מקום בעולם לא מתייחסים אליה או אפילו מדברים איתה היא אווט-סיידרית.
היא שונה. כולם יודעים זאת ולא מוכנים להתחבר, ואז קורה משהו... היא נכנסת במעודדת ונבחרת הכדורסל מתחילה לנצח כמו שבחיים לא עשתה את זה.
מה קורה אחרי לא אגלה תצטרכו לקרוא.....
אבל ישנם קטעים מה קורה כשמישהו מחליט להשתנות? ולהתנהג כמו כל האחרים מה עם העצמי שלו? הספר מומלץ מאוד.
תעזבו את העלילה שהיא בחלקה קיצית ותקראו מעבר למילים, לשונות, לרצון להיות כמו כווולם, האם אנחנו בחיינו אנו לא מנסים אותו הדבר?, האם אנחנו מתלבשים כמו שהמעצבים או החנויות מחליטות שזו האופנה, האם אנחנו לא מקבלים את השונה מאיתנו כי.... ופה אפשר להוסיף מיליון סיבות.
אז בזמנכם הפנוי כמו שאומרים בזמן טיסה קחו את הספר לקריאה. מירה

מדהים...
רציתי להיות כמוה אבל הבנתי שאין לי את האומץ....
הוא כותב כל כך יפה..
ממש שינה לי את נקודת המבט...

ממליצה בחום לכל אחד

ספר מדהים!!
הספר לימד אותי המון, היום בבוקר בבית הספר ניסיתי לחקות את ילדת הכוכבים ובסופו של דבר הבנתי שאני לא יכולה להיות משהי שאני לא. כי אין לי את האומץ שייש בה והבנתי דבר נוסף בכל אדם ואדם קיימת ילדת כוכבים.
אני ממליצה לקרוא את הספר לכל אדם זכר ונקבה והספר לכל הגילאים..

ספר שקראתי מזמן, בגיל תשע בערך, ובזמנו מאוד השפיע עלי, אבל אני נמנע מלדרג עד שאקרא אותו שוב.
מה שכן, אני זוכר שהפריע לי שילדת כוכבים היא כל כך יוצאת דופן. לכל אחד מאיתנו יש בכיתה, בשבט, בשכונה ילדים משונים קצת, עם תחומי התעניינות הזויים או עם מראה חריג (ואני בתוכם), אבל רובם (שוב, כולל אותי) לא חריגים מהסוג המגניב. איך להגיד את זה? אני לא חושב שאם אעלם פתאום, החברים בשבט יתחילו לדקלם שירים של אלתרמן לאחיינים שלהם כמחווה לזכרי.
הבחירה למצב את ילדת כוכבים כמוזרה מיוחדת, זוהרת (גם אם רק לאחר מעשה), מעמעמת קצת את המסר החברתי החזק שהספר נועד לשדר.

אני חושב שקראתי את הספר הזה לראשונה לפני חמש או שש שנים. הוא עדיין נחשב לתנ"ך השני שלי, בהרבה מובנים.
א קיצר, לקרוא.

---
דרושה ביקורת ארוכה יותר; מתישהו...

ראיתי את הספר הזה כבר כמה זמן פה באתר ואז סופסוף חברה שלי הביאה לי אותו.
הוא מתחיל מאוד רגיל, אולי עלילה שנוכל לראות בסרטי נעורים קיטשיים, אבל ככל שהעלילה מתפתחת, הבנתי כמה מיוחד הספר.
הדרך בה ליאו (הדובר) מתאר את עלילותיו עם ילדת כוכבים,
איך היא הייתה כלכך שונה מכולם, איך היא הוציאה בכל אחד מתלמידי תיכון מיקה את המיוחד שבהם, איך הקסימה אותו,
איך התאהב בה - פשוט משכה אותי יותר ויותר להמשיך לקרוא ולרוץ על מילותיו של ג'רי ספינלי כמה שיותר מהר.
הספר לימד אותי מסר ששום מוסד בחיי לא הצליח לעשות בכזה פלא - קבלת השונה.
בנוסף לקבלת השונה, למדתי לקבל את עצמי. במיוחד בגיל המוזר הזה, גיל 16, אתה כל כך קיצוני, וכל כך שיפוטי.
כלפיי עצמך. את שמנה את רזה, את יפה את מכוערת, את חייבת להשתלב.
הספר לימד אותי שאני צריכה לקבל את השוני שלי מאחרים, ואף לאמץ אותו.
לשאוף להיות חופשיה עם עצמי, בדיוק כמו ילדת כוכבים.
לזכור שכולנו עשויים מחומר כוכבים.
לגמרי חמש מתוך חמש.