“על ספרה של תמר ורטה-זהבי "שרוטה", הוצאת עם עובד לנוער מאת: משה מאלר "מאהר שתק. הגזמתי כשהוצאתי דווקא עליו את כל הכעס, אבל נראה לי טיפשי שוב להתנצל על ההתפרצות אז המשכתי: "ואם המציאות היתה הפוכה ואתם הייתם כובשים אותנו, אתה חושב שהיו אצלכם הפגנות נגד כיבוש היהודים? אתה מאמין שהיה בכלל בן-אדם אחד שהיה מתנגד לכיבוש? אני מתערבת אתך שלא! כולכם הייתם הכי מאושרים בעולם!" - - - בהמון רגישות שוזרת תמר ורטה-זהבי את ספרה רב האיכות לנוער, "שרוטה". לצד ספריה האחרים אודות לוחמי זכויות אדם נודעים – גאנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה – פורשת ורטה-זהבי לעיני הקורא הישראלי הצעיר את סיפורה של אֵלָה, נערת תיכון מתבגרת הנפצעת בפיגוע בתוך סופרמרקט, פיגוע בו נהרגת חברתה הטובה ביותר, ירוס האתיופית. באופן בלתי צפוי ובשונה מהמקובל, יוצרת אלה קשר בלתי אמצעי עם מאהר, נער ערבי בן גילה ואף משתוקקת לפגוש את משפחת המחבלת המתאבדת שפוצצה עצמה באותו פיגוע. בין אלה למאהר, וכן בינה לאיתן בן כיתתה, נמשכים דיאלוגים ובהם עמדות מנוגדות, ויכוחים, על ישראלים ועל ערבים, על כובשים ונכבשים, על תקווה לדו-קיום בין שני הלאומים בארץ קטנה זו בה אנו חיים. הספר מעורר מחשבות רבות ומיטיב להציג את שתי העמדות, את שני הצדדים, את שני המתרסים. ימניים כשמאלנים ימצאו בו עניין, יהודים ואולי אף ערבים ימצאו בו ביטוי לתחושות ליבם. הספר מעודד סובלנות ומשדר פתיחות רבה, ובכך ייחודו, זאת כמובן במקביל לסגנון הכתיבה הכובש.”

“בבית ספר הכריחו אותנו לקרא את הספר הזה ועשינו עליו מבחן . אני חייבת להודות שהספר עצמו בכלל לא משך אותי , העלילה לא עניינה אותי מי יודע מה . אבל לאט לאט בזמן הקריאה די התחלתי לאהוב את הספר , ולהתחבר אל הדמויות . בסך הכול זהו ספר טוב ונוגע , ואני ממליצה לקרא אותו !”

“הוווו..... יאוו מזמןן מזמן קראתי את זה.... שכחתי בכלל על מה מסופר שם?..... וואיייי... רק עכשיו נזכרתי שקראתי אותו... מישהו מוכן להזכיר לי?...”

“מבחינת תוכן הספר מאוד מעניין. הוא מספר על נערה שנפצעה בפיגוע בעוד שחברתה הטובה ממוצא אתיופי נהרגה. הנערה מתחברת עם נער ערבי ודרכו היא מצליחה להבין טוב יותר את הצד הערבי. הספר כתוב מנקודת המבט של אותה הנערה. מצד אחד זה טוב כי יש בכך אותנתיות ותום וגם יש בכך ייחוד אבל מצד שני הכתיבה דיי בוסרית ומתוקה מדיי ולמרות הנושא הכאוב הספר מאופק מדיי לא סוחט דמעות גם לא דמעה (אולי זה טוב?). נראה לי שאני אחזור לספרות מבוגרים...:)”

“על ספרה של תמר ורטה-זהבי "שרוטה", הוצאת עם עובד לנוער מאת: משה מאלר "מאהר שתק. הגזמתי כשהוצאתי דווקא עליו את כל הכעס, אבל נראה לי טיפשי שוב להתנצל על ההתפרצות אז המשכתי: "ואם המציאות היתה הפוכה ואתם הייתם כובשים אותנו, אתה חושב שהיו אצלכם הפגנות נגד כיבוש היהודים? אתה מאמין שהיה בכלל בן-אדם אחד שהיה מתנגד לכיבוש? אני מתערבת אתך שלא! כולכם הייתם הכי מאושרים בעולם!" - - - בהמון רגישות שוזרת תמר ורטה-זהבי את ספרה רב האיכות לנוער, "שרוטה". לצד ספריה האחרים אודות לוחמי זכויות אדם נודעים – גאנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה – פורשת ורטה-זהבי לעיני הקורא הישראלי הצעיר את סיפורה של אֵלָה, נערת תיכון מתבגרת הנפצעת בפיגוע בתוך סופרמרקט, פיגוע בו נהרגת חברתה הטובה ביותר, ירוס האתיופית. באופן בלתי צפוי ובשונה מהמקובל, יוצרת אלה קשר בלתי אמצעי עם מאהר, נער ערבי בן גילה ואף משתוקקת לפגוש את משפחת המחבלת המתאבדת שפוצצה עצמה באותו פיגוע. בין אלה למאהר, וכן בינה לאיתן בן כיתתה, נמשכים דיאלוגים ובהם עמדות מנוגדות, ויכוחים, על ישראלים ועל ערבים, על כובשים ונכבשים, על תקווה לדו-קיום בין שני הלאומים בארץ קטנה זו בה אנו חיים. הספר מעורר מחשבות רבות ומיטיב להציג את שתי העמדות, את שני הצדדים, את שני המתרסים. ימניים כשמאלנים ימצאו בו עניין, יהודים ואולי אף ערבים ימצאו בו ביטוי לתחושות ליבם. הספר מעודד סובלנות ומשדר פתיחות רבה, ובכך ייחודו, זאת כמובן במקביל לסגנון הכתיבה הכובש.”

“בבית ספר הכריחו אותנו לקרא את הספר הזה ועשינו עליו מבחן . אני חייבת להודות שהספר עצמו בכלל לא משך אותי , העלילה לא עניינה אותי מי יודע מה . אבל לאט לאט בזמן הקריאה די התחלתי לאהוב את הספר , ולהתחבר אל הדמויות . בסך הכול זהו ספר טוב ונוגע , ואני ממליצה לקרא אותו !”

“הוווו..... יאוו מזמןן מזמן קראתי את זה.... שכחתי בכלל על מה מסופר שם?..... וואיייי... רק עכשיו נזכרתי שקראתי אותו... מישהו מוכן להזכיר לי?...”

“מבחינת תוכן הספר מאוד מעניין. הוא מספר על נערה שנפצעה בפיגוע בעוד שחברתה הטובה ממוצא אתיופי נהרגה. הנערה מתחברת עם נער ערבי ודרכו היא מצליחה להבין טוב יותר את הצד הערבי. הספר כתוב מנקודת המבט של אותה הנערה. מצד אחד זה טוב כי יש בכך אותנתיות ותום וגם יש בכך ייחוד אבל מצד שני הכתיבה דיי בוסרית ומתוקה מדיי ולמרות הנושא הכאוב הספר מאופק מדיי לא סוחט דמעות גם לא דמעה (אולי זה טוב?). נראה לי שאני אחזור לספרות מבוגרים...:)”