ביקורת ספרותית על הטבלה המחזורית מאת פרימו לוי

---

אחרי הכרך הראשון של "אידיוט" (בינתיים האכזבה היא רבה) ולפני החלק השני (בתקווה זהירה לתיקון), החלטתי לתבל בספר אקראי שאשלוף מהמדף. הוא שכב במאוזן, זנוח, מבויש על ספרים מאונכים מפאת חוסר מקום, שמדבקה גדולה וירוקה מעטרת את שדרתו, המעידה כי נרכש מסיפור חוזר (ערובה למחירו הנמוך).

ההיסטוריה שלי עם פרימו לוי נסבה מטבע המציאות המקצועית סביב טרילוגיית אושוויץ שלו, שהייתה מהממת בעוצמתה הסיפורית, בעדותה הישירה, החודרת כליות ולב; בדרישתה לאמפתיה, לזיכרון, לחיים. לא שיערתי בנפשי שמכורח אותן דרישות יצליח לוי לכתוב יצירה אוטוביוגרפית נוספת המערערת לחלוטין את סגנון הטרילוגיה ההיא ומציבה רף כל כך שונה לכתיבת אוטוביוגרפיה: לא ספציפית ואישית בעת ובעונה אחת. לוי משתחרר מיקום אושוויץ למסע אוטוביוגרפי מאותחל.

הטבלה המחזורית היא יצירה נעלה, רבת דמיון, כתובה במינונים מדויקים של אדם שראה לחיים את התחתית הבלתי נתפסת, ובד בבד את התעלותם האפשרית. הטבלה המחזורית היא התוצאה של אותו יחס בין צדדיו השונים של אותו ראי. לא בכדי (ולא רק מנסיבות מקצועיות) בחר פרימו לוי לשוות לתחנות חייו נופך יסודי מטריאלי. הרי מאותם החומרים ההיוליים נבנה אושוויץ ונכתבת ספרות עילאית:

"כך קורא אפוא שכל יסוד אומר משהו למישהו (ולכל אחד משהו אחר), כמו עמקי ההרים או החופים שביקרת בהם בנעוריך. מכלל זה יש להוציא אולי את הפחמן משום שהוא אומר כל דבר לכל אחד, כלומר אין הוא ספציפי, כשם שאדם ראשון אינו ספציפי בתור אב-קדמון; אלא אם כן ימצא היום (ומדוע לא?) כימאי-נזיר-על-עמוד, שהקדיש את חיו לגראפיט או ליהלום. אולם, דווקא לפחמן אני חב חוב ישן, מן הימים שהיו מכריעים לגבי. אל הפחמן, יסוד החיים, פנה חלומי הספרותי הראשון, שאותו חלמתי בעקשנות שעה ובמקום שלא היה ערך רב לחיי: אמנם כן, רציתי לספר סיפורו של אטום פחמן." (עמ' 168)

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על הטבלה המחזורית