ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 12 בינואר, 2012
ע"י לינה
ע"י לינה
מה שהכי מרשים בספר הזה זה לגלות שפרימו לוי לא רק סופר מוכשר אלא גם מאוהב במקצועו: כימאי תעשייתי ולקרוא ספר על כל דבר שנעשה בתשוקה זה מרתק.
הספר נראה בהתחלה כנוקשה וקצת לא מובן למי שכימיה לא מושא התעניינותו אך לאט לאט הסיפורים סוחפים אותך פנימה ולקראת הסוף כבר מרגישים עצבות על זה שהוא נגמר.
לכל אוהביו של פרימו לוי זה בהחלט עוד פנינה במחרוזת, למי שרוצה להתחיל לקרוא אותו אולי עדיף להתחיל מספרו "ואם לא עכשיו, אימתי?"
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
קראתי לפני שנים רבות ואהבתי
נטעלי - האבחנה לגבי שינוי אופי הכתיבה החל מן הפרק האמצעי מעניינת, פספסתי את זה כשקראתי את הספר בזמנו. |
|
|
לינה
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
כן אני ממש אשמח
smilie@walla.co.il
|
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
נטעלי -האם את מכירה את
הספר :"הוא קרא לי פיקולו ",בהקשרשל פרימו לוי ,
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=688427 |
|
|
נטעלי
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
את צודקת, זה בהחלט עניין של טעם :)
אני לגמרי מעדיפה את התובנות שלו לגבי טבע האדם כשהוא נמצא במחנה או לאחר מכן - נניח במסעו הביתה, שמתואר ב"הפוגה" (ספר מומלץ ביותר) או בספר כמו "השוקעים והניצולים" שבו הוא מתעמת עם מכחישי שואה. ושמחתי לחדד בעניין החומרים - אם תרצי אשמח לשלוח לך סיכומי הרצאות שלי על הספר וגם עבודה בת שלושה עמודים שכתבתי על נושא הנקמה ביצירותיו של לוי - אין ספק שב"אם לא עכשיו, אימתי" מתמקד בנושא זה אבל אפשר למצוא גם בסיפורים נוספים שלו (ביניהם "ארסן" שמופיע ב"טבלה המחזורית") התייחסות נוספת לנושא הנקמה והיחס לגרמנים.
|
|
|
לינה
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
טוב הכל עניין של טעם (:
אני מסכימה שב - "אם לא עכשיו, אימתי?" יש דעות יותר נחרצות אפשר לומר אבל הן גם נאמרות מפי אנשים שנלחמים כפרטיזנים ומנסים לשרוד ולהינצל הן מגרמנים והן מהרוסים אז נראה לי שזה דיי מובן למה אנשים באושוויץ פחות אסרטיביים בדעותיהם בוא נגיד. הסיבה שהמלצתי להתחיל דווקא ממנו ולא מהספר המוכר ביותר שלו "הזהו האדם" היא כי הרגשתי שהראשון קל יותר לקריאה, לא לכולם תמיד יש חשק לקרוא על חוויות אושוויץ לא משנה כמה הספר קנוני. וגם כי אפשר לראות בו גם כסיפור מתח מבחינות מסויימות.
מעניין מה שציינת לגבי התפקיד של החומרים מול האדם בטבלה המחזורית, לא שמתי לב לזה עד שלא חידדת, תודה! |
|
|
נטעלי
(לפני 13 שנים ו-9 חודשים)
מוזר, דוקא "אם לא עכשיו, אימתי" הוא הספר שלו שהכי פחות אהבתי
אולי בגלל שהוא בדיוני ואולי בגלל שהדמויות בו הן קצת יותר דיכוטומיות מהדמויות שבשאר ספריו ואסביר: יש ללוי נטייה להציג דמויות שמכילות בתוכן הרבה סתירות פנימיות - אין אצלו טוב מוחלט או רע מוחלט למעט דמות אחת, אולי שתיים (פנוויץ', הבוחן בבחינה בכימיה שמתקיימת באושוויץ, מ"הזהו אדם" שגם נזכר בפרק הלפני אחרון ב"טבלה המחזורית" ואותו סטודנט אופורטוניסט, שלוי אומר שהוא חושב עליו מדי פעם אבל לא היה רוצה להיפגש איתו לעולם - גם הוא נזכר ב"הזהו אדם"). ממה שאני זוכרת מ"אם לא עכשיו, אימתי" - הדמויות שם קצת יותר קיצוניות וחדות באמירות שלהן - בעד/ נגד נקמה, באופן שהופך את הסיפור ליותר דרמטי אבל פחות נוקב, בעיני לפחות, מהדמויות המורכבות שבשאר הספרים. עם זאת, ייאמר לזכותו של "אם לא עכשיו אימתי" שעצם הדיון בנקמה בנאצים הוא מעניין ובכל זאת, כתיבתו של לוי היא תמיד נפלאה, גם ברגעים שבעיני הם "חלשים".
נ.ב. הביקורת שלך מזכירה לי שאני רוצה לכתוב מתי שהוא בעצמי על "הטבלה המחזורית". ספר מופתי ומרגש מאוד, דוקא בגלל שהוא לא רגשני והתשוקה לכימיה, למדע המדוייק, היא סימבולית מאוד (שימי לב שהספר מחולק ל-23 פרקים - הפרק האמצעי הוא היחידי שמתרחש באושוויץ ואז גם חל איזה שהוא שינוי בסיפורים, הם פתאום מציגים איך היסוד הכימי בכל סיפור משבש, מקלקל ומזיק, בעוד שבסיפורים במחצית הראשונה יש אמונה גדולה מאוד ביכולתו של האדם לשלוט בסביבה, כל עוד הוא שולט בידע המדעי). |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
