ביקורת ספרותית על מוקף באידיוטים - איך להבין את מי שאינם ניתנים להבנה מאת תומס אריקסון
ספר מעולה

---

מודה שמה שהכי התלהבתי ממנו הוא שם הספר, אבל חשבתי שזה בצחוק... משחק מילים על כך שכל אחד חושב שכולם סביבו אידיוטים אבל יודע שזה לא כך.
מסתבר שלא.. יש אנשים שבאמת ובתמים משוכנעים שמי שהוא לא הם הוא בהכרח אידיוט
אבל על כך בהמשך.
קצת רקע -
המחבר מחלק את האנושות לארבעה טיפוסים בעלי מוטיבציות שונות - כך שעל ידי הבנת המוטיבציה נוכל להבין טוב יותר איך לתקשר עם כל טיפוס.

השיטה הזו דומה לסיווגים אישיות אחרים שראיתי.
הסיווג מצד אחד מפשט את החיים, אבל הבעיה עם שיטות הסיווג האלה לדעתי - וגם לדעת אחד המשתתפים בסדנאות שהעביר המחבר, שציטוט שלו מובא בספר - היא שיש גם השלכות שליליות לסיווגים האלה, לניסיון לשים אנשים בקופסאות.
וחוץ מזה - כפי שנוכחתי לדעת במהלך הספר - אני לא מתאימה לאף אחד מטיפוסי האישיות האלה...

אבל כן יכולתי לזהות את טיפוסי האישיות (שמוגדרים כצבעים) האחרים באנשים שאני מכירה,
ולספר לכם מה אני שונאת בכל אחד מהם

נתחיל באיש הצהוב

מוטיבציה: להישמע.
האיש הצהוב זה הבחור שכל הזמן מדבר ומדבר. על מה? מה זה משנה. כל עוד זה על הדבר המעניין ביותר בחדר - הוא עצמו. הוא מעלה רעיונות ועושה את הדבר המפתיע של לדבר על הרעיונות של עצמו ולציין כמה הם טובים. הוא מדבר ומדבר ומסביר עוד ועוד.
תרומתו לחברה: הצעת רעיונות. אל תדברו איתו על יישום.
(לכן גם אין סיבה שהוא יטרח לזכור דברים שהבטיח לכם. הוא גם הבטיח עוד כל-כך הרבה דברים לאחרים, ומה זה כבר לקיים? זה בטל בשישים וחוץ מזה הוא גם לא זוכר מה הבטיח...)
ולסיכום -
עם הצהוב פשוט תצטרכו לקבל את זה ש: הוא הגיע לפגישה אתכם באיחור של שנה וטוען שעברו רק חמש דקות...

האיש הכחול

מוטיבציה: להיות צודק
(את הכחולים זה כנראה יעצבן שכתבתי בתחילת הביקורת שתי נקודות במקום שלוש נקודות.)
אנשים שאוספים עוד ועוד ידע, קפדניים בפרטים הקטנים והקטנטנים... אך בענייני רגשות - קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה הם מרגישים. זה לא שאין להם רגשות, אבל הם פשוט לא יודו בכך שיש להם, וגם אם עובר עליהם דבר רגשי ומשהו מפריע להם - הם ינסו לטעון בתוקף שכל הבעיה זו הטעות ה*רציונלית* של אחרים, והם פשוט רוצים להעמיד את ה"עובדות" על דיוקן.
תרומתו לחברה: להיות מסודר ובקיא בכל הנתונים - הנחוצים והלא נחוצים, ובעיקר להסתכל עליכם כ"weirdoes" אם חלילה ניסיתם לפתח אתו שיחה נעימה.
ולסיכום -
עם הכחול פשוט תצטרכו לקבל את זה ש: הוא לעולם לא יודה שהוא לא יודע משהו. מה זה אכפת לו שאת כבר 20 שנים בתחום והוא רק קרא על זה מאמר באינטרנט? הוא יודע. נקודה.

האיש האדום
מוטיבציה: להתקדם (או יותר נכון "להתקדם")
(את האיש האדום - איך אפשר שלא לשנוא? אני חושדת שמחבר הספר ניסה לתאר אדומים באופן חיובי יותר ממה שהם באמת פשוט כי הוא חשש מחבריו האדומים שמוזכרים בספר.)
אדומים הם בגדול אנשים שרומסים אחרים אם הם יכולים להשיג מזה משהו, אבל (לפי דעת מחבר הספר) זה לא אומר שהם אנשים רעים. תרומתו לחברה: להגיד לכם שאתם אפסים ולצפצף על החוק
לסיכום -
עם האדום פשוט תצטרכו לקבל את זה ש: אם אתם לא חושבים כמוהו אתם אידיוטים שמותר לבזות אותם ואף לירות(!) בהם, (זו לפחות הדוגמה הראשונה לאדום שמובאת בספר, של מנהל מפעל שהכותב פגש בעבר).

האיש הירוק
מוטיבציה: להתעצל/לרצות אחרים.
לטענת הכותב הם מהווים רוב באוכלוסייה, האנשים האלה שפשוט אדישים. יושבים בישיבה בעבודה עם כוס הקפה שלהם ובוהים. כשמישהו מציע רעיון הם מהנהנים בהסכמה ואחר-כך מרכלים מאחורי הגב על מה שנאמר ומכריזים שלדעתם הרעיון היה טיפשי מאין כמוהו.
הם לעולם לא ינקטו עמדה, גם אם יש להם כזו, כי הם כנראה מחכים שמישהו אחר יעשה את זה...
תרומתו לחברה: הוא פשוט שם. הרוב הדומם.
ולסיכום -עם הירוק פשוט תצטרכו לקבל ש: כלום לא יקרה. (ות'אמת- אני לא יודעת מי באמת יותר גרוע - האנשים האדומים שעושים עוולות - או האנשים הירוקים שמאפשרים את זה. מה אתם חושבים?)

אז הבנתי איך להבין את כל הטיפוסים - אבל השאלה היא - האם אני רוצה להבין???

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על מוקף באידיוטים - איך להבין את מי שאינם ניתנים להבנה