הפתיחה מבטיחה מותחן טוב. נייט אוברביי עומד לקפוץ אל מותו מקומה 11 של בניין בלוס אנג'לס.
החיים שלו בזבל ואין לו מה להפסיד. הוא רדוף טראומה משירותו הקרבי בעיראק והזיות על חברו הטוב שנהרג לידו, גירושיו קרובים, בתו מנוכרת, יש לו עבודה שנואה ולא נעימה ובנוסף לכל מצבו הבריאותי בקרשים.
תקוותו היחידה ברגע האחרון לחייו היא ליפול למכולת האשפה שהציב בעוד מועד כדי שלא להרוג מישהו בנפילה ולמנוע את הצורך לגרד אותו מהמדרכה.
ואז נשמעות יריות מהבנק באותה קומה. הוא דוחה את התאבדותו ומתבונן במתרחש- שודדים חמושים במסכות יורים בכמה אנשים ומאיימים על אחרים כולל ילדה קטנה-מה שמניע אותו לפעול. הוא משתחל דרך חלון צר לבנק ומצליח במבצע יחיד לאחר שהניח יד על אקדח להרוג חמישה מהם הודות לכישוריו. אחד ניצל כשהתחמושת באקדח אוזלת, דוקר את נייט בכתפו ומבטיח נקמה לפני שנעלם.
נייט מגלה מהר שהסתבך עם האנשים הלא נכונים. מאפיה אוקראינית שאנשיה חסרי גבולות ולא פוחדים מדבר, מסוכנים ואכזריים ביותר, מקושרים היטב ויכולים לעקוב אחרי כל אדם. מנהיגם פאבלו-שישב שנים בכלא קשוח ביותר ושרד תופת אמיתית, צבר הון לאחר שחרורו והינו אב לבת שהיא אהבת חייו- זוכה ליראת כבוד אמיתית ממקורביו.
בריוניו לוכדים את נייט ואחרי עינויים משחררים אותו בתנאי שישיג משהו עבורם מכספת בבנק- הסיבה לשוד אותו שיבש. הוא לא יודע איזו כספת וגם לו ידע-אין לו דרך לפתוח אותה. האולטימטום ברור-"יש לך כמה ימים או שבתך תמות בייסורים". הוא יוצא למלחמה על חייו וחיי משפחתו כשבריאותו מידרדרת ,מתקשה לתפקד ונעזר בסוכן פדרלי והחבר המטורלל של בתו מפתיע לטובה. נייט מגלה אומץ ויכולת אלתור מפתיעה כדי לשרוד ולהטעות את יריביו ומנהל מולם משחק חתול ועכבר נואש, לחיים ולמוות.
-יש כאן מרכיבים לספר מתח טוב. אממה? ההחמצה בספר למרות אלמנט המתח היא סגנונו.נמרח, ארוך,קיטשי לעתים ותיאורים מוגזמים בספר בן 450 עמודים שפסקאות שלמות ניתן לקצר לשתי שורות. לפעמים מגוחך. הכלב שנראה 'כמו דרקון באמצע פדיקור' ; 'חצי סיבוב של צווארו חשף בפניו סכין לפתיחת מכתבים מתכתי חלק, שבלט מתוך גופו כמו נוצה של אינדיאני אמיץ'. נו, באמת.
2.5 כוכבים.


















