****




בסוף יתחילו לקרוא לי "זה שכותב ביקורות על הספרים של גרג הורביץ".
אני מנסה לקרוא גם ספרים אחרים במקביל, אבל וואלה, קשה. לא פשוט. ייתכן שהתרגלתי כבר לשטיחות וחוסר המחשבה של הסגנון החביב הזה.
באמת שלא תכננתי את זה ככה, אבל יצא שקראתי כמה שורות מהתקציר וידעתי שאני רוצה לקרוא את שאר הספר. יש תקצירים שפשוט עושים לך את זה. כמו טריילרים מוצלחים לסרטים בינוניים, משהו כאן חזק ומדוייק ומסקרן.
נייט מגלה שהוא חולה ב-ALS, מחלת ניוון שרירים סופנית. החיים שלו גם ככה דפוקים, כי הוא הלום קרב שאשתו לשעבר ובתו מתנכרות לו, ואין לו הרבה מה לחפש כבר על פני האדמה. אז הוא מחליט לעלות לבניין גבוה ולקפוץ, עם כמה שפחות נזק סביבתי, ולעזאזל עם הכול. בעודו עומד מחוץ לחלון בקומה האחת עשרה, הוא שומע יריות מתוך הבניין, ומצליח לסכל שוד מתוחכם שקורה בפנים. ידה ידה ידה, הוא מעצבן את המאפייה האוקראינית, ומשם מתחיל סיפור ההישרדות המתבקש.
גם יחסית לספריו האחרים של הורביץ, הספר הזה ממש לא רע. יכול להיות שהוא גם הקדים אותם כרונולוגית. הספר אמנם יצא לאור ב-2012, אבל מאחר שכנראה יש להורביץ את מה שהיה אצל יו נסבו או סטיג לארסון, AKA "הפקטור הסקנדינבי", החליטו בהוצאות לתרגם באיחור אופנתי גם את הספרים המוקדמים יותר כנראה, וטוב שכך.
יש מצב שבימים הרחוקים ההם הורביץ עדיין לא התמסחר לחלוטין, למרות שגם הספר הזה ויזואלי מאוד וניכר שגם הוא עשוי לזכות בקלות יתרה לעיבוד קולנועי שגרתי ורווי אקשן. חבל שיש בו את החורים המעצבנים האלה של ספרי/סרטי פעולה (המאפיה מטילה עליו להשיב את מה שהשתבש בשוד שלהם. רילי?). הלוואי שיום אחד יקום מישהו ויכתוב ספר פעולה שאשכרה יכול לקרות בחיים האמיתיים. מכירים משהו כזה? או שהמופרכות חייבת להיות אינהרנטית לספרים כאלה? מה, בלי 30-80 אחוז חרטא זה לא יעבוד?
שיהיה. הספר שאני כותב (יותר נכון, כתבתי עד לפני כמעט שנה) לפחות מנסה להיות גם אמיתי וגם מופרך מהיסוד בעת ובעונה אחת, כמו שאני אוהב.
אולי בשבוע הספר של השנה הבאה. כשהחיים ישובו ויזכירו משהו שפוי.
אולי.

****

#
קיבלתי אותו לקריאה בחבילה שיש בה עוד כמה ספרי מתח שאת חלקם אקרא. ספרי מתח הולכים מצויין עם יולי-אוגוסט גם כי הם לא מעמיסים על המוח המתקשה להתמודד עם החום והלחות וגם כי אם הם מותחים – הם מצננים קצת את האווירה.

אחרי התחלה מבטיחה ומותחת רוב הפרטים הם קלישאות הז'אנר: הגיבור סובל מפוסט-טראומה – הוא שירת בעירק כחיל - וגם ממחלה איומה. הוא מלא ייאוש ואובדנות. הוא פרוד מאשתו האהובה ומנוכר לביתו, התעסוקה שלו נמצאת במחוזות הסבל האנושי, הרעים בסיפור הם ממש רעים (ועוד קצת) וממציאים עוד טכניקות של רוע – שכל מטרתן להגדיר עד כמה הם רעים. הגיבור נקלע שלא בטובתו למצב קיצוני המחייב אותו לשים את היאוש בצד – לפחות בינתיים – ולמנוע אסון נורא ואיום (שגם זה בגדר קלישאה של הז'אנר) התוצאה מתגמלת אותו, למרבה הפרדוקס.

452 עמודים. האם כולם מוצדקים? לא ממש. אם כי העמודים העודפים מלאים בתאורי-אקשן, לא בתאורי-נוף והגיגים. האם הסיפור מותח? אולי קצת. האם אפשר להתמודד עם המעמסה האינטלקטואלית שלו בקיץ? בהחלט.
אפשר לקרוא גם בחורף. לא תצטננו.

נייט הוא חייל משוחרר עם אבחנה רפואית סופנית מחליט להתאבד מחוץ לחלון בנק.
נייט רואה שוד בנק מעבר לחלון ומחליט להתעמת ולהרוג את השודדים. רק אחד מהם שורד.
פאבלו המאפיונר מוצא אותו ומספר לו את מטרת השוד ומבקש ממנו להשלים את המשימה של השודדים או שיבולע לו ולמשפחתו.
מכאן הספר מלא בהרבה אקשן. למרות שהספר זורם מצאתי את הספר חסר תיחכום וחסר מקוריות יחסית לספריו האחרים של גרג הורוביץ מפרוייקט X.

אני לא חובב גדול של גרג הורוביץ ועד היום ספריו נתפסו בעיני כלא אמינים, בייחוד אלו שדיברו על סוכני מוסד והישראלים הגיבורים.ולכן את הספר הזה לקחתי בחשש מסוים. אבל אני חושב שהורוביץ עשה עבודה טובה הפעם. הוא כתב סרט אקשן משובח - המון הרוגים, הגיבור חייב לנצח, הרע הוא רע מוחלט וברור, ובעיקר - אלימות, אלימות ואלימות בלי קץ. לאוהבי הז'אנר. ומי שאוהב את הז'אנר בטח נהנה מאד.
אני נהנתי מהסרט, סליחה... מהספר הזה בהיותו ספר קיץ מהיר ושוטף.
לא ציפיתי להגדיל את ידעותיי האקדמיות או את חוסני המוסרי.
רציתי וקיבלתי סרט אקשן שכתוב בצורת ספר. וככזה - הוא טוב מאד.

הפתיחה מבטיחה מותחן טוב. נייט אוברביי עומד לקפוץ אל מותו מקומה 11 של בניין בלוס אנג'לס.
החיים שלו בזבל ואין לו מה להפסיד. הוא רדוף טראומה משירותו הקרבי בעיראק והזיות על חברו הטוב שנהרג לידו, גירושיו קרובים, בתו מנוכרת, יש לו עבודה שנואה ולא נעימה ובנוסף לכל מצבו הבריאותי בקרשים.
תקוותו היחידה ברגע האחרון לחייו היא ליפול למכולת האשפה שהציב בעוד מועד כדי שלא להרוג מישהו בנפילה ולמנוע את הצורך לגרד אותו מהמדרכה.
ואז נשמעות יריות מהבנק באותה קומה. הוא דוחה את התאבדותו ומתבונן במתרחש- שודדים חמושים במסכות יורים בכמה אנשים ומאיימים על אחרים כולל ילדה קטנה-מה שמניע אותו לפעול. הוא משתחל דרך חלון צר לבנק ומצליח במבצע יחיד לאחר שהניח יד על אקדח להרוג חמישה מהם הודות לכישוריו. אחד ניצל כשהתחמושת באקדח אוזלת, דוקר את נייט בכתפו ומבטיח נקמה לפני שנעלם.
נייט מגלה מהר שהסתבך עם האנשים הלא נכונים. מאפיה אוקראינית שאנשיה חסרי גבולות ולא פוחדים מדבר, מסוכנים ואכזריים ביותר, מקושרים היטב ויכולים לעקוב אחרי כל אדם. מנהיגם פאבלו-שישב שנים בכלא קשוח ביותר ושרד תופת אמיתית, צבר הון לאחר שחרורו והינו אב לבת שהיא אהבת חייו- זוכה ליראת כבוד אמיתית ממקורביו.
בריוניו לוכדים את נייט ואחרי עינויים משחררים אותו בתנאי שישיג משהו עבורם מכספת בבנק- הסיבה לשוד אותו שיבש. הוא לא יודע איזו כספת וגם לו ידע-אין לו דרך לפתוח אותה. האולטימטום ברור-"יש לך כמה ימים או שבתך תמות בייסורים". הוא יוצא למלחמה על חייו וחיי משפחתו כשבריאותו מידרדרת ,מתקשה לתפקד ונעזר בסוכן פדרלי והחבר המטורלל של בתו מפתיע לטובה. נייט מגלה אומץ ויכולת אלתור מפתיעה כדי לשרוד ולהטעות את יריביו ומנהל מולם משחק חתול ועכבר נואש, לחיים ולמוות.
-יש כאן מרכיבים לספר מתח טוב. אממה? ההחמצה בספר למרות אלמנט המתח היא סגנונו.נמרח, ארוך,קיטשי לעתים ותיאורים מוגזמים בספר בן 450 עמודים שפסקאות שלמות ניתן לקצר לשתי שורות. לפעמים מגוחך. הכלב שנראה 'כמו דרקון באמצע פדיקור' ; 'חצי סיבוב של צווארו חשף בפניו סכין לפתיחת מכתבים מתכתי חלק, שבלט מתוך גופו כמו נוצה של אינדיאני אמיץ'. נו, באמת.
2.5 כוכבים.

נייט סובל מפוסט טראומה בעקבות אירועים שחווה כשלחם בעירק, ומאז הוא לא מצליח לתפקד כאבא ובעל ומפרנס למשפחתו. כשנודע לו שהוא חולה במחלה ניוונית, הוא מחליט לגאול את כולם מטיפול בו כשהמחלה תתגבר והוא הולך להתאבד מבניין גבוה. כשהוא נמצא שם, שנייה לפני הקפיצה הגורלית, הוא שומע יריות מתוך הבניין ומבין שהוא עד לשוד בקומת הבנק, ומאחר ואין לו מה להפסיד, הוא נכנס פנימה ונלחם בשודדים ומצליח להרוג את כולם למעט אחד.
עכשיו יש מי שכועס עליו מאוד ומצליח לאלץ אותו לשתף פעולה עם הטרוריסטים ולמצוא להם את מה שהם רצו להשיג בשוד הכספת ההיא בבנק.
שוב מצליח גרג הורביץ לכתוב ספר בקצב סרט פעולה עם תפניות ואלימות ואהבה וגיבורים שהם גם גיבורים ולוחמים וגם אנושיים ובעלי חוש הומור. הפעם לא מדובר במר חתיכי המושלם הלוחם העשוי ללא חת, אלא בשכן ממול שהגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון ועכשיו רודפים אחריו האנשים הלא נכונים.
כייף! כייף! כייף!!

מכירים את ההרגשה הזו, כאשר אתם מחזיקים בידיכם ספר חדש ופשוט יודעים שהוא יהיה מצויין?
זו ההרגשה שהייתה לי בטרם פתחתי את ספרו החדש של גרג הורביץ.
מי שקרא את ספריו הקודמים של הורביץ לבטח יוכל להזדהות עם ההרגשה, כיוון שלמרות היותם כה שונים האחד מהשני, סגנון הכתיבה המהפנט והעלילה סוחפים את הקורא.

כבר למן השורות הראשונות דמותו של נייט אוברביי, חייל משוחרר שמזלו לא שפר עליו, הצליחה לחדור ללבי. הוא לא דמות הגיבור שאנו רגילים אליה, כדוגמת ג'ק ריצ'ר הכל יכול של צ'יילד, או ויל רובי של באלאדאצ'י. הוא גרוש, אובדני ופגוע מעבר לכל תקנה. הספר מתחיל בתיאורו של נייט על אדן חלון של בנק בקומה ה-11, בניסיונו להחליט לאיזה כיוון עליו לקפוץ על מנת למזער נזקים ועבודה בפינוי גופתו. מתחשב, הבחור שלנו.
תכניתו של נייט לא יוצאת אל הפועל, מכיוון שבאותו רגע, כנופיית שודדים פורצת אל הבנק ומתחילה לירות בחפים מפשע. נייט, שממילא תכנן למות, מחליט לעשות מעשה.
מאותו רגע מסלול חייו נכנס לסחרור בלתי צפוי, כאשר הוא מסתבך עם ראש המאפיה האוקראינית, שמאיים על בתו של נייט באם נייט לא יגנוב עבורו את הדבר לשמו אנשיו פרצו לבנק.
למרות שהיו טעויות הגהה רבות בתחילת הספר, העלילה המרתקת ומלאת התפניות פיצתה על כך.
לסיכום, ספר מצויין שלא ניתן להניח מהידיים.

הרבה פרדוקסים יש בספר מתח הזה.
מצד אחד ברובו הוא לא מעיק ונעים לקריאה. מצד שני יש בו חלקים עם חפירות עמוקות.
מצד אחד הרבה אקשן. מצד שני אין מתח רב מאוד.
מצד אחד נקודת פתיחה מקורית ומעניינת. מצד שני הרבה מאוד קלישאות ועלילה לעוסה.
שלושה כוכבים קלאסי.

השורד, גרג הורוביץ
סוגה: מתח
במילה אחת: רמבו גוסס
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: נייט אוברביי, חייל משוחרר שזה עתה התגרש, עומד יום אחד מחוץ לחלון של בניין בנק בן אחת עשרה קומות בלוס אנג'לס, מוכן לסיים את חייו. אך בעודו מתכונן לקפיצה הגורלית, כנופיית שודדים פורצים לבנק ומתחילים לירות ללא אבחנה בעובדים ובלקוחות.
לנייט אין דבר להפסיד, והוא מתעמת עם השודדים והורג אותם בזה אחר זה. השודד האחרון שנותר מותיר את נייט עם הזהרה חידתית. במהרה מבין נייט מהי ההזהרה כשהוא נחטף על ידי פאבלו, המאפיונר האוקראיני שעמד מאחורי ניסיון השוד הכושל. פאבלו, שנכשל להשיג את החפץ שעבורו הוא תכנן את הפריצה, מציב לנייט אולטימטום – עליו לפרוץ לבנק בעצמו ולהשיג עבור פאבלו את החפץ, ולא ייאבד נייט את היקר לו מכל. זוהי ההזדמנות האחרונה של נייט להגן על האנשים שהוא אוהב, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שייעשה.

מתח: בספרים הבאים שלו, הורוביץ הרגיל אותנו למתח מצמרר לאורך כל הספר. כאן, לצד קטעים מותחים, יש קטעים מעט מייגעים עם החבר של הבת שלו. כאשר מגיעים לסצינות המתח בספר, הן טובות.

טכנולוגיה: שום דבר חדשני.

אלימות: בדומה למתח, גם בתיאורי האלימות שלו הורוביץ התפתח עם השנים. בספר הזה, יש סצינה אחת שאותה הוא יפתח הספרים הבאים לרמת אמנות, אבל כאן זו עדיין לא אלימות קשה היוצרת תחושת אימה הסוחפת אותך עמוק לתוך הספר, אלא רק הניצנים.

סקס: אין, בטוח לאוכלוסיות השונות

מתאים ל: לצורך הכרת הספרים המוקדמים וההתפתחות של הורוביץ כסופר

קריאה חוזרת: המשיכו לסדרת פרויקט X/היתום

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): סדרת פרויקט X/היתום

סיכום: הספר הזה פחות חלק מבחינת הזרימה מהבאים בתור וכולל חלקים מתים ואפילו קצת שמאלציים והוליוודיים עם הבת שלו ועוד יותר מזה מופרכים. חולה ALS שרגע אחד בקושי מחזיק אקדח וברגע אחר משחק אותה רמבו.
אם מפרידים את השורד מיתר הספרים של הורוביץ, הספר הזה לא רע ויכול להעביר את הזמן. זה לא ספר גרוע, פשוט עוד לא הגיע לרמה הגבוהה שלו בספרים הבאים (שהודפסו בארץ לפני השורד). זה סרט (סליחה, ספר) הוליוודי שהיה מקבל 3 כוכבים כסרט לחופש הגדול.