ביקורת ספרותית על כמו אבלאר, כמו אלואיז - רומאן אהבה ושני סיפורים מאת אברהם הפנר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 17 באוקטובר, 2019
ע"י רץ


על אהבה

בימי חיי קראתי עשרות ספרים על אהבה, כל אחד מהם ניסה בדרכו הייחודית לגעת בנפשי. אחדים מבניהם הדהדו אל זיכרונות אהבותיי הנושנות והמעורפלות, בכך הן אפשרו לי לספר אותן לעצמי, להשיב את יופיין וכבודן שנדמה ונשתכחו. האם כעת הן ישובו לחיי כרוחות רפאים שאני מייחל לבואן.

כמו אבלאר כמו אלואיז של אברהם הפנר, משך את תשומת לבי בזווית הייחודית שהוא מנסה לספר סיפור אהבה, באמצעות טקסט קלאסי, של מכתבי שני אוהבים, מורה ותלמידתו מימי הביניים, יצירה שמציינת את מושג אהבה העומד במבחני הזמן, כזאת שאומרים עליה שניתן לספר אותה לנצח, שהפכה למציינת אהבה כמושג טוטאלי וטרגי, כמו אהבתם הנצחית של רומיאו ויוליה.

הפנר מצליח להדהד את העלילה הקדומה לתוך סיפור אהבה עכשווי, המתרחש בתל אביב בשנות התשעים של המאה הקודמת, בין מרצה מזדקן לתרבות והיסטוריה, יקה במקורו, הפופולרי על ידי תלמידיו, לבין תלמידתו, צעירה בסוף שנות העשרה לחייה, הבאה מבית פרסי ודתי, בין שני הפכים המציינים את קו השבר של החברה הישראלית העכשווית, הממאנת להשתחרר מנרטיבים קדומים.

יש משהו שנגע ללבי בספר הזה, האופן בו הפנר מספר כנראה יסודות מחייו דרך היסטוריון מזדקן, שנמצא בתקופה בה מסכמים את החיים, ולפתע אל תוך חייו פורצת צעירה, חכמה, יפה ותוססת, המאיימת על עולמו הישן, או מהווה סיכוי לשינוי עולמו שהתקבעה לתוך שריון אינטלקטואלי והרגלים משמימים, החוצצים בינו ובין החיים האמיתיים. האקדמיה באיזה אופן היא פיקציה המנותקת מהחיים, הפנר מאתגר את גיבורו באמצעות רצח רבין והפיגועים שבאו בעקבותיו כקו שבר אישי.

הספר הזה העניק לי נקודת מבט מעניינת על חיי שלי, לגבי העניין שאני הוגה להיסטוריה, כהפניית ההתבוננות לעבר, שהיא צללים לדברים האמתיים והעכשוויים, שאינם מזיקים רגשית למי שלא אוהב להתעמת עם מציאות חיים. למזלי לא הפכתי להיסטוריון, מה גם שאין לי כשורים לכך, אבל אני בהחלט יכול להבין את הפוזיציה, בעיקר זאת המנסה לפרש את מושג האהבה דרך עיניו של פרופסור יוסף טנא, חוקר תרבות והיסטוריה. יש לו מסקנה אחת ברורה לגבי אהבה, זאת פיקציה תרבותית להכרח ביולוגי, הנועד לאפשר הישרדות באמצעות מין. המסקנה הזאת דומה למה שיובל נח הררי מגדיר אהבה, שמקורה באלגוריתמים מוחי, כלומר פונקציה הנוצרת מכימיה וחשמל, המבטאת אהבה כמושג וירטואלי ולא ממשי למה שאנו קוראים אנושי, או נפשו של האדם.

לעתים חומות ההגנות של מרצים אינטלקטואלים, המטילים ספק בכל דבר נסדקות, הרי בסופו של דבר הם בני אדם בשר ודם. כך קרה למרצה שלנו בצעירותו, כאשר המרצה והמנטור שלו, נסחף לתוך סיפור אהבה בגיל מבוגר, בפריז הרחוקה והרומנטית. וכאשר הנאהבת והאוהבת, נאלצה לחזור לארץ מוצאה ולמשפחתה, הוא התפרק לרסיסים. האם הסיפור הזה יחזור על עצמו, כעת אצל יוסף טנא שמצא את עצמו מאוהב באהבה בלתי אפשרית לצעירה ממנו בשנים רבות?

האופן בו הפנר מספר עלילה, קלאסית אל תוך סיפור עכשווי, היא נקודת מבט ייחודית ומרתקת, המצליחה לספר סיפור אנושי ונוגע, הנעזר בעוגני תרבות, בכדי לעמת ולאמת את האהבה, עם גבולות לכאורה בלתי אפשריים. האם האהבה מסוג זה אפשרית, זאת שבהיסטוריה הסתיימה בטרגדיה נוראית, האם היא כעת תחזור כתיקון עצמי לגבר המזדקן, ותיקון פואטי לסיפור הקדום?

זאת השאלה הגדולה שהפנר הניח לפתחי באמצעות ספרו המעניין, המיוחד והרגיש.

הביקורת היא על הנובלה, הכוללת שני סיפורים נוספים המקיימים בניהם דיאלוג.
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אירית פריד (לפני 6 שנים)
רץ, ביקורת מעולה, שמעוררת דיאלוג פנימי.
תודה רבה וחג שמח .
yaelhar (לפני 6 שנים)
רחלי אני חושבת שהלכת רחוק מאד.
"אהבה" היא כאן ועכשיו. אני לא בודקת האם כשאחד מבני הזוג יחצה את גיל השיבה זה יהיה "גזר דין מוות" לאחר. כל מה שאמרתי - וכך אני חושבת - הוא שסיפור כזה היה אפשרי פעם, והיום הוא נחשב לניצול.[אני מניחה שכך זה גם לגבי מקרון ורעייתו]
רץ (לפני 6 שנים)
סקאוט - אני מסכים אתך - אהבה - בשלל צורותיה - לאהוב את האישה או הגבר שלנו, את ילדנו, וחברים הקרובים לנו - היא הסיבה לחיים שלנו, למרות שיש הוגי דעות שאומרים שהכל פיקציה - גם להם אני עונה, לא נורא לחיות בפיקציה, כל עוד אנחנו מאמנים בה, פיקציות אחרות שטוענים לגביהן - כמו האלוהים, לך ותשכנע את מי שמאמין.
רץ (לפני 6 שנים)
חלי - אני יכול לספר לך סיפר - שלמדתי בבית ברל - אחד המרצים הנערצים - היה אדם מבוגר - הוא היה נשוי לאישה צעירה ממנו שנים רבות שהייתה הסטודנטית שלו, גם אני שאלתי את עצמי מה היא מצאה בו, אני חושב שזה ממש לא פר לשאול שאלות מסוג זה אנשים בוגרים שעשו את הבחירות שלהן שלעתים הן ממש אמיצות, ומנסות לגשר מעל כל הקשיים והמכשולים. האם כבר אמרנו - אהבה תנצח.. אני לא בטוח, אבל אני מציע לתת כבוד למי שמאמין בכך
רץ (לפני 6 שנים)
פרפר צהוב - תודה - הגדולה של הספר הזה, כמו רומנים איכותיים אחרים, לשלב בין עולמם הפנמי של גיבורי העלילה, לעולמם החיצוני, שהוא מעבר לשליטתם, אך לעתים הוא מטלטל את עולמם הפנימי, באופן שהסיפור האישי מתחבר לסיפור הכללי, לפיתולי עלילה מורכבים, וכך זה בספר הזה, מה גם שהפנר כקולנוען רגיש היטיב לראות לפני שנים רבות, את רצח רבין כקו השבר בחברה הישראלית. וזאת שאלה מעניינת איך קו שבר בא לביטוי בחיי אנשים, בעיקר אם הם אינטלקטואלים העוסקים בתרבות אירופאית, אך חיים מציאות ישראלית, שיש בה דת ותרבות מזרחית, וגם תרבות לאומית ולאומנית.
רץ (לפני 6 שנים)
חני - תודה, כמו שהשבתי ליעל ולרחלי, זה לא ספור אהבה שגרתי ואין פה הטרדה, לדעתי הספר מספר על אברהם הפנר אחד מיוצרי הקולנוע הטובים בישראל, שגם כתב ספרים. - על עולמו המורכב והלא פשוט.
סקאוט (לפני 6 שנים)
ביקורת מקסימה ומחכימה. את ספר המכתבים של האוהבים ברצוני לקרוא כבר זמן רב.
לגבי אהבה כפיקציה, מעין מנגנון השרדותי, אני מאוד לא בדעה דומה מכיוון שהאהבה אינה רק פעילות כימית במוח, יש בה מעורבות של רגש ורוחניות שהם הרבה מעל לתהליך קר כזה.
רחלי (live) (לפני 6 שנים)
מתנצלת אני לא רואה בסיפור אהבה יתואר בצורה הכי עדינה, מקסימה, רהוטה שבעולם דבר יפיפה או כפי שיעל הגדירה "אהבה בין דורית", אין דבר כזה! זו מערכת שנידונה מראש לגזר דין מוות עבור האישה באשר היא, ברגע שהמרצה המזדקן יחצה את גיל השיבה, אותה כלה צעירה תהפוך למטפלת סיעודית, לא לשווא ישנם חוקים ודרישות באהבה, כדי למנוע דברים מסוג זה, בכלל מספיק רק הפערים המנטליים שיהיו בניהם, או כשיגיעו למסיבת חנוכה של הילד בגן והגננת תגיד "שלום סבא"
פרפר צהוב (לפני 6 שנים)
הרעיון של הסיפור נשמע מעניין. החיבור לסיפור תלוי באופן הכתיבה. נראה לי שהכנסת רצח רבין לסיפור, או כל עניין אחר מענייני האקטואליה, יכולה רק לפגום בו ולהסית את הסיפור ממסלולו.
חני (לפני 6 שנים)
רץ אפשר לקרוא לזה סיפור אהבה, זה לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שפרופסור
או מורה מתאהב בתלמידה או הפוך.
כן ברור שיש פה משהו מטריד.
הוא נשאב אל מעיין הנעורים ושותה בו
כדי להיזכר בנעורים שלו. היא מתאהבת בחכמתו, באינטלקט הצרוף, בבגרותו הבשלה כמו אבא.
אי אפשר לבקר בעבר כי הוא כבר איננו, אי אפשר גם לבקר בעתיד כי הוא לא קיים. אבל אפשר
לחיות בהווה כי הוא כאן ועכשיו.
סקירה נפלאה למרות ההסתייגויות.
רץ (לפני 6 שנים)
יעל - תודה, על ההטרדה השבתי ליעל. לגבי האלגוריתמים והמוסר, מוסר הוא הפרשנות שאנו נותנים לדחפים שלנו, או האמצעי לוויסות הדחפים הביולוגיים, פרשנות היא מותנת תרבות, האם התרבות, או כללי ההתנהגות שלנו הם הנפש? העובדה שבנסיבות מסוימות, הם יכולים להשתנות אצל כל אדם מקצה אחד לשני.
רץ (לפני 6 שנים)
רחלי - תודה, זה ממש לא סיפור של הטרדה, זה סיפור אחר ושונה, המעמיד שאלה לכאורה בנלאית, מהי אהבה? אך התשובה, מורכבת ומאוד מתוחכמת, ולכן הנובלה לא פשוטה לקריאה.
yaelhar (לפני 6 שנים)
ביקורת יפה.
כמו שהעירה רחלי - עליה אני חולקת בנושא - אפשרויות האהבה מוגבלות על ידי חוקים ודרישות. היום סיפור כזה יקרא "ניצול". אתמול סיפור כזה היה אהבה בין-דורית.

את האלגוריתם במוח לא מעניינות הוראות המוסר של האנשים. והפער הזה יוצר דילמות מרתקות לסופרים, טרגיות לחווים אותן.
רחלי (live) (לפני 6 שנים)
רץ, ביקורת נהדרת, מלבד משפט אחד " בין מרצה מזדקן לתרבות והיסטוריה, יקה במקורו, הפופולרי על ידי תלמידיו, לבין תלמידתו" אין כאן סיפור "אהבה", יש כאן נטו ניצול יחסי מרות! בעידן של היום קוראים לזה "הטרדה מינית".





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ