ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 14 במרץ, 2009
ע"י עתליה
ע"י עתליה
למרות שזו היתה אמורה להיות ספרות מופת, ספרות לדוגמה, לא הרגשתי סימפטיה מיוחדת ל'כמו אבלאר, כמו אלואיז'. כמו כמעט כל ספר אחר שהיה לי נחמד אבל לא מצויין, גם כאן הסיבה היא שלא התחברתי אליו, לא הבנתי אותו - לא ברמה האישית, לא ברמה הרגשית, אולי אפילו לא ברמת התוכן - מה שהקשה עלי להתמסר לעלילה, לאירועים ולמשמעות, ולהפיק משהו חיובי מהם (כמו הנאה למשל, למרות שבקריאה יש הבטים משמעותיים ממנה...).
צורת הכתיבה המיוחדת, זרם התודעה, היא, במפתיע, לא מה שהקשה עלי כ"כ. מדובר דווקא בכתיבה שהפכה את הספר ליותר חביב עלי, היות וזו צורת כתיבה שאני אוהבת במיוחד בגלל אותה סיבה הנ"ל - הצורה בה היא עוזרת לתוכן להיות קרוב יותר ללבי, מוכר לי יותר מחיי היום-יום שלי ומההוויה האישית שלי בעולם האמיתי.
מה שכן הקשה עלי כ"כ בספר הזה הוא העלילה - ראשית כל הדמויות, והעובדה שלא התחברתי אליהן ולא הבנתי את הבחירות והפעולות שלהן. בעיקר מרים, החצי הנשי של סיפור האהבה, שהיא עדיין תעלומה בעיניי ולא במובן החיובי, מה גם שהרגשתי שהאופי שלה לא מוצא חן בעיניי, עד כמה שניתן להרגיש ככה כלפי דמות ספרותית.
שנית, האירועים - ההתגלגלות של סיפור האהבה המוזר הזה לא היתה ברורה לי. לא הצלחתי לזהות את המקום ממנו הנצו הרגשות ההתחלתיים בין שני הנאהבים, ולא הבנתי את ההחלטות שכל דמות יישמה בעקבותיהם. נראה היה שעם כל מפנה בעלילה נשארתי במין הפתעה מאוכזבת, לא מבינה למה ועל מה קרה דווקא הדבר המסויים הזה, התרחש דווקא השינוי הספציפי הזה.
אך למרות חוות הדעת השלילית עד כה, שנובעת כנראה מהעובדה האולי כן חיובית שהספר היה מוזר ובלתי רגיל לי כ"כ ושלא ידעתי כיצד להתייחס אליו או לסכם את חווית הקריאה שלי בו, היו כמה דברים כן חיוביים. כמו שציינתי - היחוד שלו שמתגלם בין השאר גם בצורת הכתיבה המעניינת, המצויינת ומעוררת האמפטיה; הדמויות שלמרות שהן לא מובנות לי וגם לא מסתדרות לי ביחד, מעניינות ומעוררות סקרנות; ואולי גם העובדה הפשוטה שזהו סיפור אהבה, ושאני אוהבת כאלה.
בקיצור, אולי צריך לקרוא בגלל שהוא כנראה ספרות שהיא אחת לאלף, או אפילו למיליון, אבל אין לצפות לקריאה שתהווה נקודת מפנה בחוויות הספרותיות של הקורא הממוצע. ואולי פשוט לא הבנתי אותו.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת