סיפורו של אמריקאי (יליד ברית המועצות במקור) הנקרא על ידי אחיו לחזור לרוסיה לתקופה על מנת לעזור לטפל בסבתם החולה כי האח צריך לעזוב.
הספר אמור לחשוף אותנו לחוויות של אותו בחור, אנדרו/אנדריי, עם שובו לארץ הולדתו על כל פערי התרבות הרבים בינה לבין ארץ מגוריו כעת ארה"ב.
אני אומרת אמור כי זה לטעמי לא ממש קרה. פשוט לא היתה כמעט עלילה בכל ה 250 עמודים ראשונים של הספר.
אנדריי מגיע לסבתו וחוץ מלשמוע כל יום מה אוכלים ולאן הולכים ומתי ישנים לא קורה כלום!
כמה אפשר לדבר על כוסמת ותפוחי אדמה?
אני ציפיתי שתיכנס פה אולי איזה עלילת סיפור מתח קל כי היה שלב שנזרעו זרעים בכיוון הזה (שיחת טלפון מסתורית מבחורה לא מזוהה) אבל עם התקדמות העמודים התאכזבתי לגלות כי העלילת מתח היחידה היא מתי יודעים שהכוסמת מוכנה.
(ולגבי אותה בחורה מסתורית? אפילו לא טרחו להחזיר לנו תשובה מי היא היתה ומה רצתה)
החיים המדכאים של אנדריי ברוסיה כמעט והכניסו גם אותי לדיכאון. הסבתא הדמנטית (אבל מקסימה) והאהבה שלו להוקי קרח אינם מספיקים כדי להרים את הספר ולרצות לקרוא בו מחדש כל ערב.
במאה עמודים אחרונים התחיל לבצבץ משהו ממש מרחוק מאוד שנראה כמו עלילה. קצת אקשן קל והופ נגמר הספר.
אם לא הייתי מתעקשת ,כהרגלי הקבוע לצערי (ולשמחתי לעיתים), לסיים כל ספר באשר הוא גם לא הייתי מודעת לניצוץ העלילתי הזעיר הזה ווואלה גם הוא לא הופך את הספר הזה לדעתי למשהו מומלץ לקריאה.
שורה תחתונה: ספר לא משהו.


















