כל מנהיג ניצב בפני תהליך מורכב של קבלת החלטות אשר ישפיעו ישירות על המדינה והעם שלו (ופעמים רבות גם על עמים ומדינות אחרות). הדבר מכפיל את עצמו מספר פעמים כאשר ההחלטות הן בתחום הצבאי והמלחמה. אבל איך מקבלים החלטות צבאיות באופן נכון? אתה יודע איך אתה נכנס למלחמה אך לא איך תצא ממנה; בין הדברים שממליצים לעשות הוא מדידה מראש של הסיכויים להצלחה בקרב והאם יש צורך חיוני במלחמה, איסוף מודיעין על האויב, האקלים והשטח בו יתרחשו הקרבות, למידה מהעבר על מנת שלא לחזור על אותן הטעויות, היערכות הצבא מבחינת כוח אדם ומילואים, נשק ושרשרת לוגיסטיקה, הצבת מטרות ברורות וברות השגה, השקעה בטכנולוגיה וחידושים, רתימת דעת הקהל בבית לטובת המלחמה, ניהול מערכת קשרים דיפלומטיים עם שאר המדינות תוך כדי הקונפיקט, הכנת הזירה ליום שאחרי המלחמה והדבר החשוב ביותר- מינוי גנרלים מנוסים ויצירתיים לניהול המערכה (וכמובן שלא יזיק גם מזל).

הספר עוקב אחר מנהיגים ומדינות שלחמו במלחמות החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית ומדגים את ההצלחות והכישלונות הגדולים שלהם תוך מתן אנקדוטות רבות מההיסטוריה. ניתן לקרוא נפילים כמו "דיפלומטיה" של הנרי קיסינג'ר אבל גם ספרים כיפיים בנושא כמו הספר הנ"ל שנותן מבט מהיר בהחלטות ששינו את גורל האנושות מנפוליאון ומלחמת האזרחים האמריקאית ועד מלחמות העולם והמבצעים של צה"ל ברצועת עזה.

פרופסור הר סגור ז"ל היה ממובילי גישת ה"היסטוריה לכל", אותה הוא יישם בהצלחה בספריו, מאמריו ובתכניות הרדיו המקסימות שערך והגיש יחד עם עוד כמה שותפים-לדרך, שרוטים כמעט כמוהו. לשיטתו, הצודקת לטעמי, אין ללמוד וללמד היסטוריה כאוסף של אירועים מנותקים האחד מהשני ו/או לעסוק בשינון אובססיבי של תאריכים נשכחים - להיפך : יש לחפש ולמצוא את הקשר בין סיבות ונסיבות מתמשכות לתוצאות, ולתור אחר האדם העומד מאחורי המדיניות שנקבעה או הפקודה שניתנה בשדה הקרב. ברור שעם גישה כזו, מתובלת כרגיל בשפע של הומור על גבול הפוליטיקלי-קורקט (הזה אידיוט, ההוא שמן...), גדלים הסיכויים שספר כמו "רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים" יתחבב על ההמונים, יהפוך אפילו לרב-מכר מוכר, הגם שעשוי לעורר מעט תזוזות של אי נוחות על הכיסאות, מצדם של היסטוריונים מסורתיים חמורי סבר ומכווצי תחת.

שתי "הבעיות" שהיו לי עם הספר ושגרמו לי שלא להעניק לו ציון מעבר ל"בסדר" הן :
1. העריכה - כל אחד משמונת האירועים המתוארים בספר, מורכב ממעין הקדמה-סיכום, אח"כ תיאור מפורט של האירוע ולבסוף - סיכום חוזר. לי זה הזכיר בעיקר את הספרים המעצבנים של "קידום", שנמכרו כמו לחמניות טריות בקרב ציבור השמיניסטים של האייטיז, מגיפה של ממש זה היה - שלא לימדו אף אחד לחשוב, אלא רק איך צריך לנסח תשובה כמו שבודקי משרד החינוך (24 ש"ח לכל מבחן בתעריף דאז. אבא שלי סיפר לי) רוצים לראות ואוהבים לקרוא. יאללה תתקדמו אני אומר. שלוש פעמים ברצף מאותו הדבר לעולם יתנגשו עם אמרתו המפורסמת של מורנו ורבנו שליט"א אייל גולן : "גם מי שרגיל לאכול כל הזמן שניצל, ירצה לפעמים גם פרוסת שוקולד"...

2. ככל שמתקרבים "אלינו", אירועי מלחמת העולם השנייה והאירועים הקשורים לישראל של ימינו, זה הופך להיות פחות מצחיק ויותר מתסכל ושום ניסוח חברה'מני יוכל לשנות את זה. מה, אני לא יודע שהצרפתים מוגי הלב יכלו למעוך את היטלר ערב מלחמת העולם השנייה ואפילו בראשיתה ?! בטח שאני יודע ! גם אני פרנקופיל מטורף, מעריץ את ארץ הגאלים , את נופיה, את תרבותה, את מאכליה, את תושביה אוהבי החיים ועדיין... צרפת בגדה במשפחתי, שלחה את רובה למחנות ההשמדה או "סתם" דאגה שירו בה ביערות ליד שטרסבורג. כך שבמקרים מסוימים, 'האמת ההיסטורית', הת'אכלס, הרבה יותר פשוטים מכל ניסוח מהודק שעבר בדיקה דקדקנית של עורך. וכן, אני יודע שהמונח "היסטוריה" פירושו - "הסיפור שלו" ושטעות ידועה היא לחפש בה אובייקטיביות. אני לא בא לטעון שהר סגור וחברו לכתיבה פה פרופ' אוהד פוקס אינם אוהדי האתוס היהודי והישראלי, חלילה, אני רק חושב, באמת בענווה מקסימלית, שיש דברים שאין טעם לנבור בהם כי יוצא מכך כאילו שאנו משתדלים למצוא להם צידוק. אולי אני טועה.

לסיכום : מצוין כספר-טיסה או לתקופות רגיעה שבין טולסטוי לדוסטוייבסקי או בין דיקנס לאלן-פו...

"מה היה קורה אם?"

מומלץ לחובבי היסטוריה, אשר נמנעים מקריאת ספרות אקדמית. פרט לשפה הקולחת, יתרונו של הספר הוא שניתן לקראו בדילוגים. יש הערות שוליים המאפשרות ללמוד על אישים ומושגים חשובים; ויש אינדקס, אשר מאריך את אורך חיי המדף של הספר.

הספר נכתב ע"י היסטוריון ומומחה לתורת קבלת ההחלטות. המחברים בוחנים בו התנהגות והכרעות מנהיגים ברגעי מבחן: 8 פרקים על החלטות גורליות ב 200 השנים האחרונות. הפרק השמיני מיוחד לישראל מתחילת שנות ה 2000.

קצת מושגים:
האמצעי לבחינת ההחלטות ברגעי משבר הוא ההבחנה בין "החלטה נכונה" ל"החלטה טובה". "החלטה נכונה" היא זו שהיה צריך לנקוט בזמן אמת, לפי המידע שהיה בפני המחליט.
"החלטה טובה" נבחנת בדיעבד – על סמך התוצאה. מונח נוסף חשוב הינו "פונקציית החלטה": מי שמעריך משהו מעבר לערכו הוא "מהמר", ופונקציית התועלת שלו קעורה. מי שמעריך משהו מתחת לערכו הוא "שמרן" ופונקציית התועלת שלו קמורה.

"טיב" ההחלטה או "נכונותה" נמדדים ביחס לאומה, אבל לרוב משליכים גם על גורל המנהיג. החלטות לא טובות נובעות לרוב מביטחון עצמי מופרז, היבריס, איוש שגוי בפיקוד הבכיר, הסתמכות על הנחות יסוד שגויות או תסביך נחיתות.
החלטות טובות נלקחות מ"הראש" ולא מ"הבטן", מיושמות לאחר הכנה מדוקדקת ובקור רוח.

חסרונות הספר:

1. חזרה על מידע שכבר נכתב. כנראה בגלל המבנה של הפרקים בו יש דיון על ההחלטות בנפרד ועל הקרבות בנפרד. זה מעייף. לדעתי, הוספת טבלאות הייתה מונעת תופעה זו. אולי ניתן היה לערוך את הפרקים בצורה אחרת.

2. הבעיה הגדולה היא הצורך להסתמך על התניה.
למשל, לפי הספר: אם ביסמארק לא היה מספח את אלזס-לוריין, אז לא הייתה מתגבשת קואליציה של מדינות רבות נגד יורשיו. כלומר, אולי פרוץ מלחמת העולם הראשונה (יותר מ 40 שנים אחרי הסיפוח) היה נמנע. לדעתי, "אם" לא רלבנטי כשמדובר בהיסטוריה. יש כל-כך הרבה משתנים במשוואה (למשל, אולי בגלל מחויבות המחברים לכלים מדעיים, "מקריות" לא נלקחת בחשבון כאפשרות לגיטימית) . זהו "דטרמיניזם" מובנה, אשר לדעתי, אולי בשביל הצניעות, היה ראוי שהמחברים יוסיפו הבהרה בעניין. היסטוריוגרפיה צבאית היא תחום רחב, אשר אינו מתמצה במנהיגים והכרעותיהם.

כאשר אבי ז״ל היה עדין בינינו, נהגתי לבוא אליו פעמיים שלוש בשנה, והייתי נשאר אצלו שבוע- שבועיים.
בכל יום שישי נהג אבי להאזין לתוכנית הרדיו ׳שעה היסטורית׳ , שהוגשה במשותף על ידי פרופ׳ הר סגור ואלכס אנסקי ( לאחר שפרש החליפו אותו אחרים).
הייתי מתיישב לידו ומאזין לתוכנית.
הרבה הנאה לא היתה לי. הר סגור גלש לעיתים קרובות לסיפורי רכילות , שהעיבו על רמת התוכנית שלולא כן היתה ברמה טובה.
כשרכשתי את הספר , קצת חששתי מנוהג זה של הרסגור לגלוש לסיפורי רכילות.
הספר שמחולק לקרבות היסטוריים הפרושים על פרקי זמן עוקבים שכולם עוסקים במלחמות של הזמן החדש- החל ממלחמות נפוליאון ועד למלחמות ישראל- לבנון הראשונה, השניה, ועזה.
את השידרוג לספר מביא ד״ר פוקס שמכניס את תחום קבלת ההחלטות ומנתח את אופן קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית כדי לנתח לדוגמה את החלטותיו של היטלר ( מבצע ברברוסה)
לעומת דרך קבלת ההחלטות של סטלין , לאחר שזה לקח בידיו את הבעלות על ההחלטות של הסטוויה- ההנהגה הצבאית של ברה״מ בזמן המלחמה.
לדעתי יש מן המשותף בין ספרו של הרסגור לספרו של איאן קרשו - החלטות גורליות..
תורת קבלת ההחלטות הוא ענף מרכזי מתחום היחסים הבינלאומיים. זהו הענף המדעי ביותר מכיוון שהכילים שבהם משתמשים הם מתמטיקה, ומחשבים ותורת הסיכויים.
שילוב של שני הענפים האלה משדרג באופן מאוד רציני ודרך הטיפול של המחברים מהנה ומחכים.
ספר מומלץ לאוהבי ההיסטוריה ולבעלי עניין ליחב״ל.
טוביה

אני אוהבת את פרופ' הרסגור. האיש הוא בהחלט משהו מיוחד. בן יותר משמונים, מדור הנפילים של בוני הארץ, ישב בכלא ברומניה, ממקימי קיבוץ זיקים בארץ, למד בסורבון בצרפת, לימד דורות של סטודנטים, כתב והירצה על היסטוריה בתשוקה והתלהבות אמיתית.
יש לי גם קשר אישי אליו, בשנות הארבעים של המאה הקודמת הוא הספיק גם להיות המדריך הנערץ של אבי בתנועת השומר הצעיר.
ואכן, ספרו החדש (ביחד עם ד"ר אהוד פוקס) לא אכזב אותי. הרסגור ופוקס דנים ומנתחים החלטות חשובות של מנהיגים היסטוריים עפ"י הפרמטרים של תורת ההחלטות. נשמע משעמם? בכלל לא. הרסגור לא מתבייש להיות נוקב וישיר ולכנות מנהיגים ידועים "טיפש", "פחדן" וכד'. הספר קולח, נעים לקריאה, ממתק משובח לחובבי ההיסטוריה מהפן האנושי והלא יבש שלה.
הסקירה מוקדשת לזכרו של פרופ' הרסגור ז"ל, שנפטר היום
10.2.2011

ספר שנכתב על ידי היסטוריון יודע-כל, אך ממש כמו הגיבורים שהוא כותב עליהם, גם הוא נסחף על גלי תהילת-עצמו, לא יודע מתי לעצור, והופך את הקריאה בספר למתישה, לא נגישה ולא ברורה, מלבד לו-עצמו. קשה שלא להירדם מפירוט היתר של השמות, המקומות, הנתונים, הקרבות, ובסופו של דבר, מרוב עצים - לא רואים לא את הטנקים ולא את היער.
עורך טוב היה יכול להוציא מהספר הזה משהו טוב.

משהו בין מחקר אקדמי לספרות פופולרית אבל קצת מחטיא את שניהם.
הפרקים מחולקים לסקירת הרקע ההיסטורי והפוליטי לפני המלחמה (מעניין מאוד), ניתוח הדמויות המרכזיות (מעניין, מעשיר ורכילותי),
מהלך הקרב בפירוט (די מייגע), ניתוח קבלת החלטות משני הצדדים (מיותר והיה אפשר לשלבו ברקע הכללי).
כאמור, תלוי איזה חלק קוראים מבחינת העניין והשטף. סה"כ בסדר,אבל לוקח הרבה זמן לצלוח אותו.

ספר חובה לחובבי הסטוריה -שילוב של ניתוח הסטורי עם תורת קבלת ההחלטות ,שמבוצע ע"י שניים מהטובים בתחום פרופ הר סגור שהלך לעולמו, וד"ר אהוד פקוס , השניים לוקחים 8 אירועים מתוך מלחמות (בין השאר- מלחמתו של נפוליאון הראשון בפרויסה וניצחונו המזהיר עליה, תבוסתו של אחיינו נפוליאון השלישי לפרוסיה של בסמרק ופון מולטקה ב1870, הפסדו של אחיינו פון מולטקה הצעיר לצרפתים במלחמת העולם ה-1 והתבוסה של צרפת ב-1940 , תבוסה שהייתה בגדר קריסה) ומתארים את האישים המעורבים בכל סיטואציה -כולל המפקדים הראשיים , ההחלטות אותם קיבלו, היותם שונאי סיכון /אוהבי סיכונים (מונח שמוכר ללומדי מיקרו כלכלה), ובשנינות תופסים את הקורא.

הערות והסתייגויות: קל לשפוט אירועים בהסטוריה בדיעבד, ולמי שאינו חובב הסטוריה בהחלט הספר אינו מומלץ

פרופ' הר סגור כרגיל יודע הכל, אבל הכל על הרגעים ההיסטוריים עליהם הוא מספר. כדי להנגיש את ההיסטוריה להמונים הוא לא פוסח על שום פרט צהוב ועסיסי. כאן, יחד עם אהוד פוקס, הוא בחר בפינצטה סיפורי קרבות שהם גם רגעי משבר וקבלת החלטות. הכתיבה בד"כ קולחת ושוטפת, אם כי יש קטעים קצת מייגעים, בעיקר אלו של תיאורי הקרבות. גם תיאורי הדמויות לוקים בחד צדדיות ברב המקרים.
במילה אחת - ממליץ.