“מספר העלילה הוא דן אבני ובפתח דבר הוא מציג את עצמו... דן אבני נולד ב- 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הוא בנם הבכור של דבורה ויעקב אבני ובן לקיבוץ שדות עמק. שנת 1942 הייתה שנה מכוננת בישוב: אברהם (יאיר) שטרן נרצח על ידי שוטרים בריטים, אניית המעפילים "סטרומה" שעל סיפונה היו כ-760 יהודים פליטים, הוטבעה על ידי צוללת סובייטית בים השחור, והשלטון הבריטי הקים את הבריגאדה היהודית כדי לערער את מאמ”

“ספר פשוט גרוע! אכזבה אמיתית, פוטנציאל אבוד נורא חבל. רן גורן פשוט צריך לעזוב עינין - הוא לא רומנטיקן טוב שיכתוב על קרבות, סיפורים אמיתיים מהרקע האישי אבל רומן! זה פשוט לא לעינין, זה לא לעינין השפה שבה הוא כותב, זה לא לעינין הזיונים שהוא מתאר זה לא לעינין העלילה הטיפשית הזאת זה לא לעינין הצורה שהוא בונה את הגיבורים זה לא לעינין שהוא יכתוב דבר כזה, ( רציתי להגיד משהו אחר) לא שווה לא לקנות”

“רן גורן היה טייס ואלוף, אני אהבתי את צורת ההתנהלות שלו בחיל האוויר, אבל לא הייתי בטוח שמתאים לו להיות סופר. אחרי הספר הראשון שלו שקראתי ורטיגו, זה רק היה עניין של זמן שאמשיך עם הספר הנוסף שלו נעלמים. ההתחלה לא הייתה לי כל כך מובנת, אני גם בן קיבוץ לשעבר וחשבתי שאין לי כל כך סבלנות להמשיך לקרא על מסגרת שהייתה חשובה לי אבל ליפני הרבה שנים, אבל לא וויתרתי. והספר נעשה מעניין ככל שהמשכתי את הקריאה, ממש”

“הספר הנוכחי מצליח לנתק את הקורא מהקרקע בדיוק כמו המראה של מטוס. עם תחילת ההתחברות לעלילה הקורא יכול להרשות לעצמו לחוג מעל העננים. כספר ביכורים של רן גורן אני מצדיעה לו! כל הכבוד! למרות שפה ושם הייתי קצת עורכת שינויים מינוריים... בגדול הספר הזה מהווה חגיגה לאוהבי הפרוזה והמתח ושילובם. חרף כך הייתי מניחה את הספר במדף הקטגוריה של ספרים בינוניים עם פוטנציאל. העלילה כתובה מעניינת, השפה קולחת וקצבי”

“מספר העלילה הוא דן אבני ובפתח דבר הוא מציג את עצמו... דן אבני נולד ב- 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הוא בנם הבכור של דבורה ויעקב אבני ובן לקיבוץ שדות עמק. שנת 1942 הייתה שנה מכוננת בישוב: אברהם (יאיר) שטרן נרצח על ידי שוטרים בריטים, אניית המעפילים "סטרומה" שעל סיפונה היו כ-760 יהודים פליטים, הוטבעה על ידי צוללת סובייטית בים השחור, והשלטון הבריטי הקים את הבריגאדה היהודית כדי לערער את מאמ”

“ספר פשוט גרוע! אכזבה אמיתית, פוטנציאל אבוד נורא חבל. רן גורן פשוט צריך לעזוב עינין - הוא לא רומנטיקן טוב שיכתוב על קרבות, סיפורים אמיתיים מהרקע האישי אבל רומן! זה פשוט לא לעינין, זה לא לעינין השפה שבה הוא כותב, זה לא לעינין הזיונים שהוא מתאר זה לא לעינין העלילה הטיפשית הזאת זה לא לעינין הצורה שהוא בונה את הגיבורים זה לא לעינין שהוא יכתוב דבר כזה, ( רציתי להגיד משהו אחר) לא שווה לא לקנות”

“רן גורן היה טייס ואלוף, אני אהבתי את צורת ההתנהלות שלו בחיל האוויר, אבל לא הייתי בטוח שמתאים לו להיות סופר. אחרי הספר הראשון שלו שקראתי ורטיגו, זה רק היה עניין של זמן שאמשיך עם הספר הנוסף שלו נעלמים. ההתחלה לא הייתה לי כל כך מובנת, אני גם בן קיבוץ לשעבר וחשבתי שאין לי כל כך סבלנות להמשיך לקרא על מסגרת שהייתה חשובה לי אבל ליפני הרבה שנים, אבל לא וויתרתי. והספר נעשה מעניין ככל שהמשכתי את הקריאה, ממש”

“הספר הנוכחי מצליח לנתק את הקורא מהקרקע בדיוק כמו המראה של מטוס. עם תחילת ההתחברות לעלילה הקורא יכול להרשות לעצמו לחוג מעל העננים. כספר ביכורים של רן גורן אני מצדיעה לו! כל הכבוד! למרות שפה ושם הייתי קצת עורכת שינויים מינוריים... בגדול הספר הזה מהווה חגיגה לאוהבי הפרוזה והמתח ושילובם. חרף כך הייתי מניחה את הספר במדף הקטגוריה של ספרים בינוניים עם פוטנציאל. העלילה כתובה מעניינת, השפה קולחת וקצבי”