מי ברא את העולם? כיצד מגשימים את משמעות החיים? האם האלים הם כמונו, בני חלוף? והאם הכרחיים בעיניהם הקורבנות והתפילות? אלו מקצת השאלות ששואל עצמו סידהארתא, כוהן הינדי צעיר, בטרם מסעו הרוחני.
המוקשה (הנירוואנה ההינדית), משמעה מצב של הארה, מצב תודעתי של מודעות מלאה, ששם קץ לסבל ומביא לגאולה. המוקשה ("כיבוי שלהבת הנר" בסנסקריט), תתאפשר רק לאחר כיבוי התשוקה, תשוקת העצמי להשיג דברים מן העולם הסובב אותו למען עצמו. אין מדובר בנירוונה המוכרת מתרבות המערב (אושר פלאי), אלא בנירוונה שמשמעה אין, אפסות עילאית. ואני תוהה האם התשוקה למוקשה, אינה ככלל התשוקות, ומהווה בכך מעין סתירה (סבור אני כי כל הינדי מצוי יידע בזאת להניח את דעתי).
במסעו, סובר סידהארתא, כי צייתנות לתורה אינה מביאה למוקשה הנכספת, אלא רק אותה חוויה שמימית, היא זו שיכולה להגשימה. בהקבלה לדתות אחרות, ניתן לומר כי אי אפשר ללמוד אמונה, אלא רק לדעת אותה. ומשום כך, עבור אחדים, התורה אינה אלא דבר בטל. בנוסף, תוהה הוא כיצד שואפת התורה להכיר לאדם את עצמו, כשבפועל הופכת היא עצמה, לכל עצמותו.
הבנתי את ההצדקה הלוגית להתמסחרותו (תרתי משמע) של סידהארתא, אולם זו הכריעה לטעמי, שדווקא תחילתה של היצירה (חמישים העמודים הראשונים), היא המשובחת שבה.
יהירותו של סידהארתא נובעת מן הטקסט, וגורמת להרהר בטיב רגשותיך כלפיו. אולם תחושת הרתיעה ממנו דועכת עם בוא הסיפור אל קצו.
הספר אינו נקרא בשטף, הוא דורש התעמקות, עד רמת המילה. יש להצטייד בסבלנות וראש פתוח, אין מדובר בספר לספקנים.
ישנם מיליארד הינדים בעולם, וכה מעט יודע אני אודותיהם. הספר הביאני לחקור קצת את הדת וליהנות מהגיגיה הקוסמים (אם כי גם הקלישאתיים– אני מניח כי לו הייתה זו דתי שלי, מפלס הציניות שלי היה עולה על גדותיו). התגליות התרבותיות וההגותיות שהיצירה חשפה בפניי, עודדו את רצוני לבקר במזרח בקיץ הקרוב.
מסקרן לדעת כיצד הגותו של הסה התקבלה בקרב מאמיני המזרח,
אולי בקרוב אגלה.
הקריאה נעמה לי, מומלץ.
![סידהארתא [2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers97/977603.jpg)









![אנה קארנינה [מהדורת 1999 - א' / ב']](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers4/48864.jpg)







