אלון, לכשתסיים לקרוא (או לפני כן) אשמח לקרוא את התרשמותך. אני מסכימה שיש בפטרסון ובספר יותר מאשר "עוד אחד מהספרים האלו". תוהה אם הסבלנות שלי פשוט התמעטה בתקופה האחרונה ואשמח לשמוע עוד נקודת מבט ורושם ממישהו שקרא את הספר.

ראסטה, אני מציע לך לחפש את הראיון של גדי טאוב עם ג'ורדן פיטרסון (לפני כמה חודשים, באתר "הארץ").
אני מניח שתחשוב עליו אחרת אחרי שתקרא.

אם אנחנו בעניין לגיטימציה ודמוקרטיה, אז יש מקום גם ללעגנים כמונו שמתקשים להאמין בפיקציה הזאת.
מצד שני, לא הייתי דואגת לז'אנר הספציפי שרק ילך ויפרח, יחד עם עליית הביקוש לפסיכולוגים, פסיכיאטרים ויועצים לקנאביס רפואי מטעם המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

פואנטה, נכון. אבל כאשר מצטטים אותו לצרכי לעג וניגוח בז'אנר שלם (ולא לשם ההומור) זה מציק לי. יש לגיטימציה לספרים הללו, כמו לכל ז'אנר אחר.
וכמו בכל ז'אנר, יש בהם טובים יותר וטובים פחות.

בעניין הסמיילים, התלוצצתי כמובן. מי אנחנו בלעדיהם? ;)

אתל, לקחת את זה קצת מילולי מדי.
הפרנסה של סטנדפיסט היא הקצנה לצורך הדגמה.
לפחות קראת את הביקורת של ההוא...בכל זאת, מנומק, רהוט וארווווךך, ו- 98 לייקים - לא עניין של מה בכך.
בעניין הסמיילים, אני לא בטוחה בכלל. ולשמוע את זה ממך?! =)

יש כאלה שצריכים ספרי הדרכה, שאנו בזים להם. תתפלא.

אם אנשים צריכים לקרוא ספרי הדרכה לחיים ולמימוש העצמי שלהם אנחנו בבעיה לא פחות גדולה אם לא יותר. החיים פשוטים וקשים באותה מידה, כן...

אם הציטוט של ג'ורג קרלין אמור לשכנע מישהו לא לקרוא ספרי הדרכה לחיים, אנחנו בבעיה.
באמת? החיים פשוטים עד כדי כך? כל חוסר הסיפוק שאנחנו מרגישים נובע מזה שאכלנו שתי ארוחות ביום במקום שלוש?
אני אמנם לא קוראת ספרי הדרכה לחיים, אבל אני מכירה בעובדה שיש אנשים שזה עוזר להם, ולא במציאת ארוחה נוספת כדי להשלים לשלוש, אלא בדברים קצת יותר מהותיים (בהנחה ויש מהות בעולם).

נ.ב. לבחור מ-goodreads היו נימוקים טובים יותר נגד קריאת הספר מאשר הציטוט של קרלין. אחד מהם למשל היה שהסופר משתמש בסמיילים. ככה :)

כמו ילד שמנפח לחיים כי לא רוצים לשחק איתו 123 דג מלוח.
נ.ב. קרא בריבוע.

אל תקראו, כמו שגם ההוא מ-goodreads לא קרא. זה בסדר. לא חייבים.

ג'ורג' קרלין התותח, תודה על ההקדשה פואנטה.

קצת מידע על ג'ורדן פיטרסון. פרופסור ג'ורדון פיטרסון עומד היום במרכזו של השיח כנגד תרבות הפוליטקלי-קורקט שהשתלטה על האקדמיה המערבית והפכה את ה"קורבניות" (על פי סולם מסכנות קשיח) לחזות הכל ואת השתקת כל דעה אחרת באלימות לאמצעי תדיר. הרצאותיו ביוטיוב זוכות למליוני צפיות והן מחדדות את הדילמה התרבותית של המערב המאיימת על המשך קיומו כציביליזציה חיה. בין אם הספר מוצלח יותר או פחות, כדאי להחשף לתובנות של פיטרסון, החוזר ליסודות של עמוד השדרה הערכי של אדם באשר הוא, שפעם היה מובן מאליו .

ב-goodreads, מישהו ציטט את ג'ורג' קרלין כפתיח לביקורת על הספר הזה:

A list of the people who ought to be killed...Starting with these people who read self help books…why do so many people need help?! Life is not that complicated. You get up, you go to work, eat three meals, you take one good shit and you go back to bed. What’s the fucking mystery?!

ראסטה, המקור בגרסת השמע, במיוחד בשבילך:
https://www.youtube.com/watch?v=tVlkxrNlp10

אני ממש לא טועה.
מה ההגדרה שלך להגשמה עצמית? האם בכך שתעקוב אחרי 12 הכללים האלו תמצא את "הדרך הנכונה" לחיים טובים - הגשמה עצמית או במילים אחרות מימוש עצמי?

הספר נכתב כדי לשכנע את הקוראים לזנוח את הציניות ואת הייאוש הפוסט-מודרני, לקבל אחריות על חייהם, ולאמץ עצות מעשיות שיאפשרו להם לחיות חיים בעלי משמעות" - זה כתוב מאחורה.
האם זה לא הגשמה עצמית? נשמע שהוא מדבר על העצמי האידיאלי ועל העצמי הריאלי ועל הפער הגדול שיש בין השניים מה שגורם לתחושת תסכול וייאוש ומבליט כמה קשה לאדם להסתגל למציאות (בדיוק הדברים שכתבתי בתגובה הקודמת). עד עכשיו נשמע כמו ספר הגשמה עצמית.

אתה טועה. חד משמעית. זה אפילו לא ספר הגשמה עצמית.

נכון, לא קראתי את הספר ואני גם לא אקרא. התגובה שלי היא על הז'אנר בכלל ולא על מר פיטרסון בפרט למרות שאני בטוח, גם בלי לקרוא, שהוא לא שונה משאר ספרי ההגשמה העצמית.

ראסטה, לא קראת את הספר, וכנראה שאתה לא מכיר את הגותו של פיטרסון. זה לא ״הספרים האלה״.

מה לומר ראסטה, כשאתה צודק, אין צודק ממך.

העולם מקום מלא סבל - נכון, זה לא ברור? אף אחד מלבדכם לא יכל להעניק לחייכם משמעות - לא נכון, אין משמעות לחיים וגם אם נצא מנקודת הנחה שיש לא חסרים אנשים שיכולים להעניק משמעות לחיים של אנשים אחרים בלי שהאדם האינדיבידואל בהכרח אחראי לזה. בקיצור הייתי אומר שהמטרה הגדולה של כל מחברי הספרים האלו היא למכור לאנשים את האשליה שיש להם את הדרכים והכלים לחיים טובים, מספקים ומלאים באושר או דרכים להגשמה/שיפור ואיך להבליט את הייחודיות של כל אחד מאיתנו בידיעה שאנשים באמת יקנו את זה כי היום במציאות שלנו כולם רוצים להרגיש מיוחדים והרף שמוצג בפני אנשים כה גבוה עד שהם מאבדים את זה ומתחילים לקרוא ספרי קקי וככה הזאנר הזה מגלגל כספים על הטיפשות ותחושת הניכור וחוסר הביטחון או חוסר היכולת של בני האדם להתמודד עם המציאות שהם בעצמם יצרו.

אני כרגע באמצע הקריאה, ומסכים עם חלק ממה שכתבת.

התקציר מאחור די מסכם את זה: "אתם רוצים לחיות חיים טובים, נכון? קודם כל תפסיקו להתלונן, לכולם קשה. העולם הוא מקום מלא סבל, ואף אחד מלבדכם לא יכול להעניק לחייכם משמעות. סדרו את השולחן, עמדו זקוף, אמרו אמת לעצמכם ולאחרים, והתחילו לפעול ולחיות כגיבורים שנולדתם להיות. זה רק בידיים שלכם"

עכשיו כשאני קוראת את זה שוב זה לגמרי נראה קלישאתי, כמו עוד אחד מהספרים האלו, כפי שציין Rasta. אבל משהו בגישה המפוכחת והשמרנית הזו בעולם שהיום מלא בנתונים ושפע וסימני שאלה, נצנץ לי כספר קצת מיישר ומחזק.

אבל בפועל נראה שפטרסון, שהתחיל לכתוב את הספר אחרי שקיבל תגובות נלהבות ב-Quora לרשימת מכולת של כללים כאלו, פשוט ניסה לעבות לגודל של ספר כל כלל וכלל, ולצערי התוצאה לא יצאה מעניינת בעיני - אלא מפוזרת ומייגעת.

על מה הספר?

מסכימה, ואיכשהו התקציר וכתבה שקראתי על הספר ועל פטרסון סיקרנו אותי. אבל התוצאה הייתה כאמור, סופר מאכזבת.

99.9 אחוז מהספרים של הזאנר הזה הם בזבוז של זמן.