ביקורת ספרותית על המאהב - תרגום חדש מאת מרגריט דיראס
ספר מעולה

---

שתי סיבות גרמו לי לקרוא הבוקר את המאהב של מרגריט דיראס:

1. נסיעתי הקרובה לוייטנאם בחודש נובמבר.
2. הביקורת המעולה של חני על הספר.

צדקת בכל מילה חני. יש משהו מינימליסטי בכתיבה של מרגריט דיראס. אמנם היא לא מגלה לנו את כל הפרטים בסיפור, אבל בכל זאת נראה לי כי הכל גלוי וברור ודי במה שהסופרת כותבת כדי להבין את כל התמונה.

רובע צ'ולון בסייגון הוא הרובע בו מתגוררת האוכלוסייה הסינית בעיר. הסינים במזרח, הם כמו היהודים באירופה: הם אלו שמחזיקים את הכלכלה והם מטבע הדברים, בעלי ההון. כך גם המאהב איתו מנהלת הסופרת פרשיית אהבים: פרשייה בה עוסק הספר וזאת תוך כדי התיאורים הנוגים של משפחתה. "החברה רצחה את אמא שלי". כך היא כותבת על אמה, אשר החיים בקולוניה הצרפתית כנראה די התאכזרו אליה. אחד מילדיה הלך לעולמו ואילו בתה, בה היא תולה תקוות, אינה ממהרת ללכת בדרך אותה טוותה לה האם. בני המשפחה עסוקים בהשרדות, כל אחד בדרכו שלו ועל פי עדותה של הסופרת, כלל אינם מדברים האחד עם השני. אין פלא כי זו דרכה של הילדה לקבל קצת אהבה, דבר שאינה זוכה לו מהקרובים אליה.

גם הפנימייה בה גדלה ומתחנכת (?) הסופרת, אינה יכולה לה והיא יוצאת ובאה כראות עיניה.
הסופרת אינה מרבה לתאר את סייגון בתקופה בה מתרחשת העלילה, אך למרות זאת יכולתי בעיני רוחי לראות את רובע צ'ולון ואת הכפרים אשר לאורך המקונג.

לא יכולתי שלא להיזכר במילים שכתב יענקלה רוטבליט בשירו "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה":

האם כבר מישהו פיתה,
את המלכה של הכיתה?

ספר מצוין נטול כל הפי אנד. כתוב נפלא וכנראה כך גם מתורגם.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על המאהב - תרגום חדש