ביקורת ספרותית על ספר התענוגות (מהדורה ישנה, הוצאת לוין אפשטיין) מאת עמוס קינן

---

'או לה לה לה גם אני רוצה לחיות נכון', כותבת רונה קינן, כאילו הייתה צריכה לסכם במילה את ספר התענוגות. ההתחלה הייתה בכתבת טלוויזיה לפני כשנה; ספר המתכונים והתענוגות לזוג הנואף?! שחי חיים טובי ונטולי דאגות. הכתבה קרצה לי, עיון בביבליוגרפיה של הכותב הבהירה לי שמדובר באחד היוצרים המוכשרים הן בכתיבה והן בהגות ולא פחות חשוב במעגל החברתי שסבב אותו וכך מהר מאד הנחתי יד על עותק. שכב על מדף אחד מספרותי והעלה אבק עד שלאחרונה קראתי (ועליו כתבתי ביקורת) את 'זיונים זה לא הכל' של דן בן אמוץ ושם ציין המחבר את עמוס קינן כאחד ממכריו. אם כך, הגיע הזמן: כבר בפתיחה מציין קינן שהספר אינו מיועד לזוג הרוגן, המרוט והעייף מהחיים הסובל מחוסר מוטיבציה בולטת להשקיע בתזונתו ובעצמו(ואני מודה שעבדכם הנאמן נמנה על קבוצה זאת של מרופטים ומסמורטטים), אלא מיועד לזוג המאושר, שהכיל למצוא סיפוקים גופניים ומחשבתיים מחוץ לחיי הנישואים! כן גבירותי ורבותי, הספר מיועד לאשת הבית שמצאה לה מאהב ולו היא תבשל את המאכלים מעוררי מיניות(מאשר שתשקיע בבעלה הנרגן), הספר מיועד לאב המשפחה שהשכיל למצוא עלמה בה יכסה את חסכיו הגופנים והיא תבשל לו מטעמים!
עם פתיחה כזאת כבר הסקתי שאני עומד לקרוא בגרסה קולינרית צנועה כמעה של 'זיונים זה לא הכל'...והתבדיתי.
ראשית, הספר מכיל, ברובו, מתכונים שמשגיחי הכשרות של היהדות בוודאי מגלגלים את עיניהם בחוריהם; פירות ים מגוונים, בשר לבן..מודה אני שבעבר התענגתי על מאכלים אלו ואפילו נהניתי אבל כיום אני נהנה לא פחות מבשר כשר או מפחממה כזאת או אחרת ולא בגלל שחזרתי בתשובה אלא בגלל קלות ההכנה, הטעם וגם הבריאות.
שנית, האיורים: האיורים הינם שילוב של ציורים הלקוחים מספרות ילדים ישנה ונושנה (אליס בארץ הפלאות, מקס ומריס וכד'), צילומים בשחור לבן וציורים מוגזמים של קריקטורות אנטישמיות מתחילת המאה העשרים אבל ללא האנטישמיות.. הגזמה בגודל ובמראה של הדמויות ומעשיהן.
שלישית, קטעי הקישור המילוליים: קינן השכיל ליצור מתח מיני מתקרב בקטעי הקישור בין פרקי המתכונים. סיפורים אודות דרכי התנהגות בינו לבינה, ציפייה לאירוע ארוטי. שיטת הכתיבה הזכירה לי כל הזמן קטע מספרו של אשכול נבו 'ארבעה בתים וגעגוע': עמיר, גיבור הספר, מתחרמן על בעלת הבית שלו, סימה רק מלראות את הרצועה הגלויה של החזייה שלה על הכתף...מה כוונת המשורר? המתח שם אבל הוא לא מתממש וגם לא מתקרב.
קשר קרוב קיים בין דן בן אמוץ, לעמוס קינן, חיים חפר..כברת דרך רצופה עליות ומורדות בכתבים השונים, עברית רהוטה, נהדרת, ממש חשתי את סוף שנות השבעים בספר: חום ארץ ישראלי ללא מזגן, טלפון חוגה, סיפולוקוס של סודה :).
את הספר מקדיש קינן בתחילתו לדן בן אמוץ, אדם שיודע להכין אומצה.
רונה קינן, בתו של עמוס כתבה והלחינה שיר שגם בלי מכוון, למרות הקשר המשפחתי הישיר, בעיני נכתב במיוחד על הספר:
זה חשוב לאהוב ולמדוד את הטוב מזמן לזמן, לא לבקש מה שאי אפשר לקבל.
לחייך לנהג שמצפצף לך כמו היית חירש אילם, לא להתפתות לחוסר הנימוס הזה,
לאכול נכון לחיות ביום ולישון בלילה, לא להתעלל בעור הפנים. זה חשוב מאוד!

או לה לה לה גם אני רוצה לחיות נכון
או לה לה לה ושלווה גדולה תיפול עלי

שבת שלום ובתיאבון

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על ספר התענוגות (מהדורה ישנה, הוצאת לוין אפשטיין)